על סף מלחמת אחים: רק סיכום אחד יציל את ישראל מהאסון הכבד | עודד טירה

מדינת ישראל נמצאת ערב חורבן. השנאה בין שני חלקי העם הגיעה לשיא. השנאה מחלחלת לקבוצות חברים, למשפחות, לרבדים רבים ושונים בחברה. השנאה חובקת לבבות בעוצמות ובאמוציות שמשתוות לימים הקשים ביותר בהיסטוריה שלנו, תקופות שהסתיימו בחורבן, הרג וגלות. תקופות שבהן יהודים הכו והרגו יהודים, והלשינו על יהודים ועל אלה שלא היו נאמנים להם. תקופות שבהן הממלכה היהודית אף התפצלה לשתי ישויות – ולבסוף הושמדה.

לקח לעם ישראל מספר רב של דורות כדי להקים מדינה יהודית בארץ ישראל. זו הייתה הזדמנות חד־פעמית, שגילמה צירוף נדיר של נסיבות ייחודיות. עם זאת, פוטנציאל הכוחות הרוצים להשמידנו הוא ענק. צירוף לא מופרך של נסיבות יכול ליצור קואליציה אסטרטגית של כוחות שיגברו עלינו, וכנראה שגם לא יחמלו עלינו. אנחנו בנקודה ארכימדית שבה האיומים עלינו הגיעו לרמה שלא זכורה לי.

אמרתי לאנשים שפגשתי כי צריך לייצר לכידות בין שני חלקי העם הציוני על ידי פשרה, ואז החלו הבעיות. בעיקרון הם הסכימו ל"פשרה, ובלבד שיהיה כך וכך". בגוש הימין אמרו לדוגמה כי יסכימו לפשרה בתנאי שגדי איזנקוט לא יהיה ראש ממשלה, כי יש לו אשמה, כביכול, בקונספציה שהביאה ל־7 באוקטובר. בגוש השמאל אמרו לדוגמה כי יסכימו לפשרה "בתנאי שביבי לא יכהן כראש ממשלה".

מאחר שחלק נכבד מהוויכוח הלאומי הוא בעצם אישי, לפחות על פי סיסמאותיו בשנים האחרונות, ניתן להבין ש"כן ביבי לא ביבי" הוא מרכיב מרכזי. אז אם צד אחד יפסול את איזנקוט, וצד אחר יפסול את ביבי, היכן הפשרה בין חלקי העם שאמורים להיות שותפים לפשרה?

הרגע הגדול שלהם

יש גם נושאים נוספים, חשובים לא פחות, שמפלגים את העם. נושאים כמו פני העם היהודי והחברה בישראל. מקומם של דת ישראל וכתבי הקודש. ערכים כמו שמרנות וליברליות, סולידריות ושוויון בנשיאה בזכות לשרת בצה"ל. מקומה של השבת והחינוך היהודי, ולבסוף האיום הפלסטיני. יש לי הרגשה כי בנושאים האלה יקל להגיע להבנות ערכיות וטובות לעם ישראל, כי אלו נושאים שעל הכנסת יהיה להחליט בדרך דמוקרטית על פי רצון העם. לצערי, כיום, בשיא משבר האמון בין הצדדים, הנושאים שבמחלוקת בתחומים האלה מגדילים את המשבר לכדי עוצמה של פצצה גרעינית.

לאחר ששוחחתי עם האנשים הרבים והבנתי את עמדותיהם, התברר לי כי הם לא מבינים את חומרת המצב. כולם כמעט לא מוכנים להתפשר, לא רק ב"רל"ב" ו"כ"ב", אלא גם לא בדמותה של מדינת ישראל ואף לא באסטרטגיית ההגנה של המדינה או אסטרטגיית התקפת הנגד, מתקופתו של דוד בן־גוריון.

לדעתי, מה שיקרה במהלך מערכת הבחירות ואחריה יהיה אסון. האמוציות יובילו בגדול, וההתפוצצות תגיע לרחובות ללא קשר למי ינצח. מתחים שנוצרו לאורך הדרך יצוצו ויהפכו למוקשים, וברגע מסוים יתפוצצו מטענים כבדים יותר. לא אתפלא אם תפרוץ מלחמת אחים. חיל האוויר נגד היבשה, התותחנים נגד גולני, הציונות הדתית נגד 8200, והסייבר נגד ציבורים כאלה או אחרים.

"חשבונות" ייסגרו עם אנשים שהביעו דעות "לא רצויות", גלי צה"ל וערוץ 14 ייסגרו, ותפקידים יוענקו לנאמנים יותר. כל דבר שיקרה ויירמז למאן דהו כמזימה, יזכה לתגובה אלימה. לא נוכל לחיות כאן. יקרו עוד דברים רעים שיגרמו בסופו של דבר לחיסול הדמוקרטיה ולחורבן.

מהו המהלך שיכול למנוע את הקטסטרופה? אני קורא בזאת לבנימין נתניהו ולגדי איזנקוט להיפגש אצל נשיא המדינה יצחק הרצוג, ולהכריז מראש בפני הנשיא, בחתימת ידם, כי לאחר הבחירות יקימו ממשלת לכידות לאומית על פי קווי יסוד מוסכמים כרגע, עד למחצית הקדנציה.

אינני מציע להכריז על כך מיד בתקשורת, כי מי מהצדדים עשוי לחוש כי יאבד קולות בגלל הציבור האמוציונלי שלו. ראש הממשלה יהיה מי שיזכה במספר המנדטים הגדול ביותר למפלגתו, ומרגע הפגישה המפלגות הללו לא יעשו כל מהלך לצורך מניפולציות. הדבר ימנע גם עיסוק בפנקסנות מגעילה, בלולייניות ובהתחפשויות, שבינן לבין תשוקה אידיאולוגית יש קשר רופף, אם בכלל. זה הרגע הגדול של הנשיא, של נתניהו ושל איזנקוט. בוז'י, ביבי, גדי, הדבר בידיכם. הצילו את המדינה.