זה היה העשור שבו טכנולוגיית האולפנים חוותה טלטלה של ממש. ההקלטות עברו מסרטים אנלוגיים למערכות דיגיטליות מתקדמות, שבהן כל צליל נשקל ולוטש לשלמות מתמטית. הסינתיסייזרים, הסמפלרים ומכונות התופים השתלטו על המצעדים ויצרו צליל חדש לחלוטין. במקביל, לידתו של ערוץ המוזיקה צעיר בשם MTV העניקה דחיפה חסרת תקדים לאימג' הוויזואלי של האמנים.
לא רק פופ טהור: היהלומים של העשור
חמשת הגדולים: הפסגה המוזיקלית
את המקום השלישי תופסת להקת הפוליס עם "Every Breath You Take" מ-1983. למרות שהוא נשמע לרבים כמו שיר אהבה רך ורומנטי, מדובר בטקסט אובססיבי ומטריד שכתב סטינג באישון לילה במהלך חופשה בג'מייקה. חבריו ללהקה סלדו בהתחלה מהפשטות המוזיקלית של האקורדים, אך הוא הפך ללהיט הענק ביותר של אותה שנה וגרף מיליארדי האזנות עד היום.
במקום הראשון מוכתר "Don't You Want Me" של להקת היומן ליג מ-1981. השיר שפותח באופן רשמי את העשור הוא דואט מלודרמטי המסופר משני צדדים של מערכת יחסים מתפרקת. הוא הוקלט ללא שום כלי נגינה אנלוגיים מסורתיים, עובדה שגרמה לאיגוד המוזיקאים דאז לדרוש חרם על סינתיסייזרים ומכונות תופים – דרישה מופרכת שהתרסקה כליל מול מהפכת הפופ האלקטרוני ששינתה את העולם.
התרעות פיקוד העורף