כתב האישום מתאר כיצד כבל הניח הצעת חוק "לקידום ולהגנת העיתונות הכתובה בישראל", שביקשה לקבוע חובת גביית תשלום עבור כל עיתון יומי בעל תפוצה רחבה. למעשה מדובר בחוק שמגביל את "ישראל היום", שחולק בחינם, ומיטיב עם "ידיעות אחרונות", שהיה איתם בתחרות ישירה. הצעת החוק הוגשה במרץ 2014, ובמאי הונחה על שולחן הכנסת.
באוקטובר אותה שנה, יומו הראשון של כנס החורף של הכנסת, ביקש כבל ממזכירות הכנסת להעלות את הצעת החוק להצבעה בקריאה טרומית במליאת הכנסת, מבלי שנדונה קודם לכן בוועדת השרים לענייני חקיקה. ההצבעה על הצעת החוק נקבעה ליום 29.10.2014, אולם בסופו של דבר ביקש כבל לדחות את ההצבעה על הצעת החוק, דבר שאפשר את ניתוב הצעת החוק לדיון בוועדת השרים.
כבל אמר בהמשך: "הנושא הוא פצע עבורי עד היום. אתי בנדר הייתה יועצת מצוינת. אבל אני חוזר ואומר כאן בפני בית המשפט: אני ניגשתי לאתי בנדר כמו שעשיתי לא בהצעת חוק אחת, אלא רבות. ישבתי איתה. כשהחוקרים אמרו לי מה שאמרה הייתי בשוק. מודה שהתבלבלתי לגמרי, לא האמנתי ועד היום שאני מסרב זו עבודתה, שיש כאן נקודה שהיא אומרת לי 'איתן אל תגיד שהייתי שותפה לחוק, זה תפקידך'. אני חושב שיש גם את המילה שלי והיא אינה פחותה משלה.
התרעות פיקוד העורף