במעמקי האוקיינוס האטלנטי הצפוני, מערכת עצומה של זרמים נושאת מים טרופיים חמימים צפונה ומונעת מאירופה לקפוא. אולם, בעקבות שינויי האקלים, משאבת החום הזו נחלשת ועלולה אף להפסיק לפעול לחלוטין. אם תרחיש זה יתממש, אירופה עלולה לצלול לטמפרטורות נמוכות בהרבה.
עד לאחרונה, התרחיש נחשב לרחוק מן המציאות, אך ממשלות מתחילות להתייחס לאיום בשיא הרצינות. בריטניה משקיעה מיליונים במערכת התרעה מוקדמת, איסלנד הכריזה על קריסת הזרם כסיכון אסטרטגי לביטחון הלאומי, והולנד ופינלנד בוחנות את ההשלכות האפשריות.
גם בבריסל גובר החשש, והוצע להוסיף את הנושא לרשימת איומי הביטחון הלאומי באירופה. "זה חוסר אחריות לחכות לוודאות מוחלטת לפני שמתכוננים", הסביר שר האקלים של איסלנד ל"פוליטיקו". "זו לא פאניקה, זו פשוט משילות אחראית".
מנוע הזרם שוכן בצפון האוקיינוס האטלנטי, שם מים קרים ומלוחים שוקעים ומושכים מים חמים צפונה. מנגנון זה מסביר מדוע בלונדון אין חורפים קפואים כמו באוטווה הקנדית, למרות שבירת בריטניה ממוקמת כ-676 ק"מ צפונית אליה. אך ככל ששכבת הקרח של גרינלנד נמסה והגשמים מתגברים, הים הופך לפחות מלוח ופחות צפוף, מה שמחליש את שקיעת המים ואת הסירקולציה כולה.
הסכנה, כאמור, אינה מוגבלת לעתיד הרחוק. מחקרים מצביעים על כך שחלקים מהמערכת עלולים לקרוס כבר בשנות ה-40 של המאה הנוכחית. במצב כזה, בחורף יכו סופות עזות ביבשת, קרחוני הים הארקטי עשויים להדרים לעבר סקוטלנד, תעלות אמסטרדם יקפאו לחלוטין, והטמפרטורות יצנחו למינוס 20 מעלות בהולנד ולמינוס 40 מעלות בסקנדינביה.
בנוסף, מחקר מצא כי בבריטניה השטח המתאים לחקלאות יצנח מ-32 אחוזים כיום ל-7 אחוזים בלבד. במקביל, בצורת קשה במערב אפריקה עשויה לדחוף גלי הגירה עצומים צפונה.
מדענים מתריעים כי נדרשת השקעה קבועה של בין 500 מיליון למיליארד יורו בשנה להפעלת מערכות ניטור אמינות באוקיינוסים, שכן הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים קבע כי הזרם צפוי להיחלש בעד 39 אחוזים במהלך המאה. בינתיים, הצעד החשוב ביותר שניתן לעשות כדי להפחית את הסיכון הוא הפחתה מהירה ודרסטית של פליטות גזי החממה.
התרעות פיקוד העורף