המלחמה תפסה אותם בהפתעה בבית בבוקר שבעה באוקטובר. "אני מתגורר בירושלים. אני קצין משוחרר אחרי תפקיד סמג"ד בגדוד שקד בחטיבת גבעתי. התפקיד שלי אז במילואים מפקד הלחימה של החטיבה. באותו בוקר התעוררתי מהאזעקות, ואחרי זמן קצר קיבלתי שיחת טלפון מסא"ל במילואים שגר בדרום, ומתוך ייאוש אמר לי 'אני בהיתקלות עם מחבלים, תגיע לעזור לי'. מייד אחרי זה השיחה התנתקה", סיפר סא"ל א'.
סרן נ' התעורר לפני המתקפה בשעה חמש וחצי בבוקר בנתניה. "הבוקר שלי התחיל בצ'ייסר של ערק בבית הכנסת, בהקפות שלפני תפילת הבוקר. בשלב מסוים מישהו בא לבית הכנסת ואמר לי שיש חדירות של מחבלים לדרום. פתחתי את הטלפון וקיבלתי שיחה מגיסתי, אחות של אשתי, שהיא עובדת משרד הביטחון. היא זעקה לעזרה, אמרה לי שהיא במסיבה בנובה: 'יורים עלינו מחבלים, במשרד לא עונים לי, אני לא יודעת מה לעשות'. אמרתי לה ללכת להסתתר מאחורי שיח ולשמור על קור רוח. הבטחתי לה שאני מגיע לחלץ אותה. לקחתי את כלי הרכב, לא הספקתי ללבוש מדים ויצאתי דרומה רק עם אקדח ובגדים אזרחיים בצבע חאקי.
"בדרך אמרו לי להגיע לשדה תימן. הסמח"ט היה מפקד הפלוגה שלי בסדיר, והוא אמר לי להגיע אליו. זרקתי את כלי הרכב ליד הכניסה לבסיס ועליתי על הג'יפ של הסמח"ט, שהיה כבר בתנועה אל מחוץ לבסיס. הייתי בלי וסט ובלי קסדה או מדים, רק עם אקדח יוצא למלחמה. רק בשדרות מצאתי קסדה שחורה של עיתונאי ולקחתי אותה", שחזר.
מתוך שבעת הלוחמים בג'יפ של סמח"ט גבעתי, שלושה מהלוחמים חיפשו את הקרובים שלהם שהיו במסיבה: הנהג של הג'יפ חיפש את אחיו שהיה מאבטח בנובה. סרן נ' חיפש את גיסתו ועוד לוחם חיפש קרובת משפחה של אישתו.
"מייד התארגנו לסרוק את השטח", סיפר סא"ל א'. "המזל שלנו בדיעבד הוא שבאחד מפיצולי הדרך פנינו שמאלה ולא ימינה. בצד הימני הסתתרו 20 מחבלי נוח'בה. אני לא יודע להגיד אם הם היו במארב כדי לפגוע בכוח שמגיע, או שהם פשוט היו בסוג של בריחה מהשטח אחרי שראו שכוחות מגיעים".
"היינו בנובה עד השעה 14:45. הסמח"ט קיבל פקודה להגיע מייד לכפר עזה. עשינו עוד סיבוב, ניסינו לאתר את בני המשפחה של החבר'ה. צעקנו את השמות שלהם, אבל כלום. הסמח"ט דחק בנו ועלינו לג'יפ", שחזר סא"ל א'. מאוחר יותר התברר כי אחיו של חברם נהרג. הוא היה צמוד לאמבולנס שנפגע ונשרף. שתי הבחורות ניצלו.
בחדר הקטן שבו יושבים השניים משתרר שקט. הם עצרו את הסיפור ולקחו הרבה אוויר. עכשיו מבחינתם התחיל הסיפור המורכב. מאוחר יותר הם יספרו כי במהלך הלחימה בכפר עזה הם לא יצאו מהקרבות בחיים. שהם ימותו בתוך הקיבוץ. אחד מהם הכין סוג של צוואה עם הוראות הפעלה לעסק שלו.
סרן נ' הוסיף: "לא היו לנו כבר רימוני רסס, ואחד הלוחמים השליך רימון הלם - נכנסנו פנימה וחיסלנו את המחבל בקרב פנים אל פנים וחילצנו את המשפחה עם הילדים הנצורים".
הם ניהלו קרבות בתוך קיבוץ כפר עזה במשך 44 שעות, בלי אוכל בפה, רק כמה פחיות XL ומיץ תפוזים שלקחו מאלונים בכניסה לקיבוץ ובקבוק מים שלקחו מהמקרר של אחד הבתים. "בשלב מסוים, זה היה הלילה שבין שבת לראשון, הגיעה התראה על 20 מחבלים שמתכוונים לבצע התקפה על הקיבוץ לאחר שהגיעו ממנהרה. באותו הרגע לא נכנסתי לדריכות. פשוט הייתה לי כבר נפילת מתח, הייתי אדיש לדיווחים. היה לי ברור וגם לאחרים שאנחנו מכפר עזה לא נצא בחיים, שאנחנו נלחמים עד הסוף", אמר סא"ל א'. סרן נ' הוסיף: "לא האמנו שנשרוד את הקרבות בקיבוץ ושנצא בחיים מהתופת".
התרעות פיקוד העורף