קיבלנו בוקס בבטן
"אני מתלבט כיוון שאני לא סגור על יכולות ההנהגה של איזנקוט", מסביר קזיוף. "בנט כבר היה ראש ממשלה ועשה דברים טובים למען המדינה הזאת - גם לפני הכהונה שלו וגם במהלכה. הוא הוכיח לי שהוא יכול להיות ראש ממשלה ענייני. הוא מנהל את זה כמו עסק, ובעסקים אנחנו יודעים שהוא הצליח. מנגד, באיזנקוט יש משהו שנראה לי אמין יותר מכולם. הוא אומנם היה חלק מהקונספציה שהובילה ל-7 באוקטובר, אבל הוא לפחות מודה על חטא".
אדר מתחברת לתחושת האמון באיזנקוט שעליה מדבר קזיוף. "אני מניחה שאצביע לו כי אני מתחברת לדמות שלו, הוא מעורר בי אמון. יש בו עקביות של אדם שפועל שנים למען המדינה, ומבחינת מה שהוא מייצג - אני מאמינה בו", היא אומרת. "אני קצת מסויגת בגלל חוסר הניסיון שלו, אבל מבחינתי קול לאיזנקוט זה קול שילך לגוש שאני יותר מזדהה איתו, וזה מספיק. איזנקוט בא ממקום יותר נקי, עם פחות אגו. ושיחליטו אחר כך ביניהם מי יכהן כראש הממשלה".
לאלסטר זה לא מספיק. "אני לא בטוח שזה מחזיק מים בטווח הארוך. הוא חלק מז’אנר כזה של רמטכ"לים לשעבר שנכנסים לפוליטיקה, וכשהוא יידרש לקבל החלטות קשות לא בטוח שיהיו לו הביצים לעשות את זה", הוא מסביר.
הדיון שמתפתח בפרלמנט הצעיר הזה נוגע לסוגיה משמעותית: גמישות. או פרגמטיות. תלוי מאיזה צד מסתכלים עליה. "איזנקוט הוא ממלכתי מאוד ולא בטוח שהוא יודע להיות נחש כשצריך, ולפעמים צריך", אומר קזיוף. "בנט יודע להיות נחש כשצריך, אבל מצד שני היו גם דברים שהוא עשה שהיו מנוגדים לגמרי לדעות שעליהן הצהיר. זה בעייתי בעיניי".
חברו ללימודי הרפואה חלוק איתו בעניין הזה. "זה דווקא לזכותו", אומר אלסטר. "בפוליטיקה צריך לגלות גמישות. בנט רחוק ממני אידיאולוגית אבל הוא הבין את המציאות והבין שהוא צריך לשים בצד חלק מהעקרונות שלו, וזה חשוב. זה לדעת להבחין בין עיקר לטפל. זאת כמובן תכונה שצריך להשתמש בה בתבונה, כי בסופו של דבר אתה לא רוצה שינהיג את המדינה אדם הפכפך".
ל-7 באוקטובר, מסכימים שלושתם, משקל עצום בהחלטה למי ייתנו את קולם בבחירות הקרבות. "קיבלנו בוקס בבטן כחברה וכפרטים ואנחנו ממשיכים לשלם את המחיר כבר המון זמן", אומרת אדר. "אנחנו כאילו יושבים בבתים שלנו ומחכים לשמוע על עוד הסלמה ביטחונית. חייבת לקום ועדת חקירה ממלכתית לאסון, זה בלתי נמנע, כדי שנוכל לבנות בחזרה את האמון שאיבדנו".
"מה שקרה ב-7 באוקטובר חיזק את התחושות שלי כמי שהיה הרבה בעזה בשירות הצבאי", אומר קזיוף. "זאת הייתה התגשמות החששות שעלו אצלי כשראיתי את ההתנהלות שלנו, את המדיניות שהממשלה הכתיבה. אני לא מבין איך מתייחסים לנתניהו כאל איש ימין. הוא האיש שהעביר את הכסף לחמאס. היו מלא סימני אזהרה, והוא לא יזם מתקפה".
אלסטר, שמספר שהשתתף בהפגנות בתקופת הרפורמה המשפטית, מתעקש להישאר אופטימי: "היה כאן מחדל ענק, והזוי בעיניי שכל האחראים לו לא התפטרו מיד. אם ביבי שוב ייבחר, למרות הטבח, למרות ההפיכה המשטרית, למרות הפטור מגיוס לחרדים ולמרות השחיתות, זו תהיה הפתעה רעה. הממשלה שלו התנהלה משיקולי שרידות פוליטית נטו, וקשה לי להאמין שלא יחול שינוי. אבל האופטימיות שלי נובעת מהנטייה הטבעית שלי לאופטימיות ומתחושת בטן. לצערי היא לא מבוססת על נתונים".
7 באוקטובר מחייב שינוי
"אני לא מבין למה חלק מאנשי הגוש מיהרו להצהיר שלא ילכו עם ערבים. זו טעות. בלעדיהם ניכנס שוב לאותו סחרור של עוד ועוד מערכות בחירות. ממשלת השינוי הייתה ממשלה חלום, היא אשכרה עבדה למען הציבור. פירקה מונופולים, לא פחדה מקבוצות כוח. אני זוכר את עצמי מקשיב לחדשות כל יום ומרגיש טוב, מרגיש שעובדים בשבילי".
"והייתה ממלכתיות בתקופה שלה", מוסיף יניב. "הדיבור היה מכבד יותר, הכיל את ההבדלים. הם גם לא התעסקו רק בשרידות פוליטית, כמו הממשלה הנוכחית".
שניהם חוששים להיות אופטימיים. "7 באוקטובר הוא הסיבה לזה שכולנו מצפים לשינוי", אומר יניב, "כי בסך הכל ביבי הוא שחקן טוב יותר מהאחרים על המגרש. אבל מה שקרה מחייב שינוי. יש בי תקווה קטנה שיהיה אחוז מסוים של אנשים שהטבח הזיז אותם מבחינת אופי ההצבעה שלהם. אני חושש שאלה שהם סווינג הם לא מספר גדול מספיק, זה לא יהיה מהותי. אבל אני אשמח להתבדות ולראות את השינוי קורה".
אלון תולה את היעדר התזוזה בהיות ההצבעה אמוציונלית: "אנשים לא בוחנים את המציאות בצורה רציונלית, זאת הבעיה. יש בי צד אופטימי, אבל אני מפחד לפתח ציפיות. אני יוצא מנקודת הנחה שביבי ייבחר שוב. ואז עולה השאלה איפה לחיות ולגדל את ילדיי. זה מטריד".
בוטבול הגיעה לביקורת רפואית עם בנה בתל אביב. היא בת 35, וכל חייה, היא אומרת, הצביעה לנתניהו: "בדיוק אתמול בערב בעלי, שהוא ביביסט על מלא, שאל אותי למי אצביע ואמרתי לו שהפעם לא לביבי. משהו השתנה אחרי 7 באוקטובר. יש הרגשה שכל אחד דואג רק לאינטרסים האישיים שלו. גם ביבי, כאילו הוא יושב על כס המלכות ולא זז. הוא שומר על המשפחה שלו - הטיס את הבנים שלו לחו"ל, דואג להם לשומרי ראש - אבל את העם, את הציבור שבחר בו, הוא השאיר מאחור".
"אני לא רואה עתיד במדינה הזאת עם יוקר המחיה. אנחנו כל הזמן בהישרדות. לא חסר לי כלום, ברוך השם, אבל אנחנו במרדף מטורף, גומרים כל חודש חנוקים. אפילו חשבתי לעשות רילוקיישן. בא לי לעבור לגיאורגיה או לתאילנד, אבל זה בלתי אפשרי. אנחנו כולנו עדיין בטראומה, ואני מחכה לרגע שיהיו הפגנות על יוקר המחיה. פשוט נפסיק לשלם ויהיה בלגן. נעשה פה מהפכה, נפסיק להיות פראיירים. ניתן קצבאות לכולם, נוריד את המחירים, נפסיק להכניס משאיות לעזה", אמרה.
עד שזה יקרה, בוטבול מתלבטת בין איזנקוט לבנט, "שאכזב כשהלך עם הערבים". "איזנקוט יביא משהו שאנחנו לא מכירים", היא אומרת. "הוא אב שכול, ומתוך המקום הזה הוא ישקול טוב-טוב את הצעדים שלו. הוא יסתכל על הדברים אחרת. בעלי ימשיך עם ביבי, ויש לנו ויכוחים בבית. הוא אומר שאני שמאלנית והוא מפחד מממשלת שמאל. עד לא מזמן חשבתי כמוהו. היום אני מבינה שאפשר להיות שמאלני ועדיין לדאוג לעם שלך".
התרעות פיקוד העורף