כתב התביעה חושף את דרך קבלת ההחלטות - סליחה, אי קבלת ההחלטות. במקרה הזה, כנראה היה ניתן להציל רבבות אזרחים וחיילים אם היו מתקבלות ההחלטות על בסיס המודיעין שהוצג. אבל כאן חייבים לשים כוכבית גדולה: האחריות היא לא רק של ראש הממשלה בנימין נתניהו. בסיפור הזה אין נבל יחיד. יש כאן מארג של מפקדים בצה"ל ובשב"כ וביתר קהילת המודיעין והביטחון שכשלו.
רונן בר צודק: לא הוא ולא השב"כ היו צריכים לדעת על מסיבת הנובה. גם לא המטכ"ל. זה עניין של מפקד העורף של אוגדת עזה. זה עניין של מח"ט החטיבה הצפונית. גם לא מתפקידו של רונן בר להקפיץ את כיתות הכוננות. זה תפקידו של קצין ההגמ"ר באוגדה.
אגב, זה גם לא תפקידו של ראש הממשלה לחלק הנחיות טקטיות לצבא כיצד לפרוס כוחות בקרב הגנה בכל פעם שישנה כוננות על רקע ידיעה מודיעינית.אבל ראש ממשלה חייב להקשיב לדרגים כמו הרמטכ"ל, ראש אמ"ן, ראש השב"כ וראש המוסד. הוא חייב להביא לשיחות כאלה גם את שר הביטחון ואת ראש המל"ל.
העניין הוא שאם הדברים של ראש השב"כ נכונים, ואם במהלך חודש ספטמבר 2023 הגיעו התראות, ובהן "מסר חריג מהאויב", ואם ראש השב"כ דרש ימים לפני 7 באוקטובר לבצע מהלך מנע - "כיבוי בפיצוץ" - אך ראש הממשלה דחה זאת, הרי שמדובר בשאלות כבדות משקל.
להצלחות אבות רבים, אבל כבר עכשיו ברור שגם לכישלון של 7 באוקטובר יש הרבה מאוד אבות, ולא רק בדרג הביטחוני. הנס כריסטיאן אנדרסן חיבר ב-1837 את המעשייה על "בגדי המלך החדשים", שמתארת את המציאות השלטונית והביטחונית של ישראל ערב 7 באוקטובר: המלך היה פשוט עירום.
התרעות פיקוד העורף