המסר המרכזי שלו ברור: אפשר להיות ימני, להתנגד למדינה פלסטינית ולתמוך בביטחון ישראל, ובמקביל להתנגד להשתמטות, לדרוש שוויון בנטל ולפעול נגד נתניהו. זו אינה פנייה לשמאל, אלא ניסיון לפרק את הזהות הימנית לבין תמיכה בנתניהו ובמפלגות החרדיות.
אלא שהשאלות שהפנו אליו המשתתפים המחישו את הפער בין ההבטחות הגדולות לבין הדילמות שמעסיקות את הבוחרים המתלבטים. הן נגעו לא רק לפרטי התוכניות שהציג, אלא גם להשלכותיהן החברתיות, ליכולת ליישם אותן ולמחיר הפוליטי שעשוי להיות כרוך בכך.
בין חזון פוליטי לתוכנית עבודה
הקושי המרכזי נגע לשלושה תחומים: ההשלכות החברתיות של קיצוץ הטבות למשפחות שאינן עומדות בחובת השירות, הדרך להבטיח שוויון באכיפה, והיכולת לשמור על עמדותיו המדיניות בתוך קואליציה עתידית. אלה אינן שאלות שוליות, אלא מבחן לתוכנית שבנט מבקש להציג לציבור.
בנט השיב כי המדינה אינה אחראית לניהול המשפחה, וכי האחריות לילדים מוטלת על הוריהם, יחד עם זאת המדינה תציע סיוע זמני למי שיזדקקו לו. "יש דבר שנקרא אחריות. אני לא מציב בפינה אף אחד. למשל חרדי שכיום הוא אברך ובן 30 שלא עובד, אנחנו נפסיק את קצבת האברכים, ובמקביל נציע לו הכשרה מקצועית של שמונה עד עשרה חודשים, עם דמי קיום לתקופה הזאת, כדי שהוא יוכל לצאת לעבוד".
הוא הוסיף כי יש מחסור בעובדים במקצועות רבים, מאינסטלציה ועד פיתוח אפליקציות, וכי מי שייפגע מהשינוי יוכל להשתלב בשוק העבודה. "יקרה מה שקורה לכל אחד, אתה צריך לעבוד, אתה אחראי לילדים שלך", הוסיף. "מדינת ישראל לא אחראית לפרנסת המשפחה. אנחנו נצטרך להחזיר את האחריות. אני אעשה דברים בתבונה, אני לא אתן לאנשים לרעוב, אבל החגיגה נגמרה".
"בכלל לא תכננתי להצביע לך, הגעתי במקרה ושכנעת אותי"
אחד מרגעי השיא בסשן השאלות הגיע מכיוון משתתפת בקהל שהגיעה במקרה לכנס, " אני לא חשבתי להצביע לך, אבל אחרי ששמעתי אותך, מבחינתי האדם שיכול להיות ראש ממשלה זה רק אתה, אבל אני מפחדת ממי שנמצא איתך בקואליציה, אני מפחדת שאיזנקוט יהיה ראש ממשלה כי הוא יכול להחזיר שטחים לעזה".
בנט מיהר להרגיע והציג את עמדתו המדינית כקו אדום שאינו תלוי בזהות השותפים הקואליציוניים: "האובססיה שלי זה לא לתפקיד, אלא לתקן את ישראל תוך שמירה על המדינה גם מבחינה מדינית וביטחונית. ואני מזדהה עם מה שאת אומרת. אבל הנה אני אומר לך, לא משנה איזה תפקיד אני אהיה, אני לא אתן לאף ממשלה למסור סנטימטר אדמה מארץ ישראל או להקים מדינה פלסטינית, גם אם חברים בממשלה חושבים אחרת.
מה ה GAME-END לסוגיית הפלסטינים?
גם בסוגיה הפלסטינית הציג בנט קו נוקשה, אך לא תוכנית לסיום הסכסוך. בעזה הוא סבור כי לא ניתן לקיים מציאות יציבה כל עוד חמאס ממשיך לשלוט ברצועה, ולכן יש להכריע את הארגון. לשם כך הוא מציע לנתק את חמאס ממקורות המימון שלו, להפעיל לחץ מדיני וכלכלי על קטאר ולהגדיר אותה כמדינת אויב.
בנוסף, הוא מבקש להכניס את מצרים למערכה נגד חמאס בצורה מושכלת, "המצרים רוצים לחסל את חמאס, אם צריך, גם להפעיל כוח ישראלי אבל אני לא רץ לזה זו לא הבחירה הראשונה". במקביל, הוא מתכנן להשאיר את ישראל בשליטה על הפרימטר הביטחוני לאורך זמן, כולל בגבול שבין עזה למצרים, כדי למנוע הברחות, ולהקים ברצועה הנהגה טכנוקרטית שתנהל את ענייני האזרחים.
לדבריו, רק לאחר שינוי מערכת החינוך, הפסקת התמיכה בטרור ושינוי עמוק בתפיסות של הדור הבא, יהיה אפשר לבצע הערכת מצב מחודשת. "זה האנדגיים", הוא אומר, "בינתיים אני לא רוצה לנהל את הרש"פ. אני רוצה שהם ינהלו את החשמל שלהם, את הביוב שלהם בעצמם".
בנט הודה למעשה שאין לו פתרון מיידי לסכסוך, "בתנ"ך, בספר שופטים, בסוף כל קרב נכתב: 'ותשקוט הארץ 15 שנה' 'ותשקוט הארץ 40 שנה'. אין לי איזה פתרון פלא".
למה לא הגבלת כהונה כשהיית ראש ממשלה?
בתשובתו הוא התייחס לחלק מהנושאים, אך חזר לטענה על אי-השוויון בין מי שמשרתים לבין מי שאינם משרתים כבעיה המהותית שעומדת בראש סדר העדיפויות בשלב זה. "יש הרי המון בעיות במדינה. הפרוטקשן שהשתלט על המדינה, מערכת חינוך שלא מתפקדת, עם הישגים כמו זימבבואה. זה לא ייאמן, קיש - לא הייתי נותן לו לנהל מכולת. הוא לא מתעסק בחינוך. הוא כל היום פוליטיקה ופוקדי ליכוד".
"זה נכון שיש המון בעיות. אני מזהה מהותית שהדבר הכי קריטי פה הוא אפילו לא סיכון. אם לא נעשה שינוי, זו התאבדות ודאית של מדינת ישראל - דמוגרפית, דמוקרטית, ציונית, ביטחונית וכלכלית.
"עכשיו, לא בעתיד. העלו את המע"מ ל-18%. זה יעלה ל-20%. יעלה ל-25%. כי את סוחבת 15 קילו של אבנים על הגב. זה יעלה ל-20 קילו. ולכן זה, אין ברירה. וזה גם מאוד בינארי. הצבעה למח"ל או לסמוטריץ היא הצבעה להשתמטות, והיא הצבעה נגד החיילים שלנו. ואנחנו לא עומדים במשימות כרגע. כרגע יכולה להיות חדירה בגבול ירדן. אין לנו מספיק חיילים. עכשיו."
גם השיחה על נתניהו גלשה לעימות
לקראת סוף המפגש עלתה בדיון שאלת המשך דרכו הפוליטית של בנימין נתניהו. "לא נוכל לשקם את מדינת ישראל עם מר נתניהו, אחרי 30 שנה, יש לו זכויות, יש לו גם הרבה דברים שהוא עשה, היום לצערי הרב, הוא קם בבוקר וקורע את ישראל לגזרים".
אלא שאז נשמעה מהקהל הערה שהמחישה עד כמה הקיטוב הפוליטי נותר אתגר מרכזי עבור בנט: "חצי ציבור חושב אחרת, זה נראה לך הגיוני?". ההערה נקטעה בקריאות מצד קהל התומכים בבנט.
"הוא יהודי, נושק ל-80", השיב בנט. "אני לא רוצה לראות אותו בכלא, אלא מעדיף שיסיים את דרכו הפוליטית וילך הביתה בכבוד". אלא שהמשתתף לא הסתפק בעמדתו של בנט בנוגע לעתידו של נתניהו, והקשה עליו בשאלה רחבה יותר: כיצד יוכל לאחד את הציבור ולחלץ את ישראל מהקיטוב, כאשר "חצי מהעם רוצה את נתניהו כראש ממשלה"? הפעם בנט לא השיב, והדיון הסתיים.
השאלה אם בנט מסוגל לאחד את הציבור נותרה ללא תשובה, דווקא בעיר שנחשבת כבר שנים למעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. רחובות אף זכתה לכינוי "אוהיו של ישראל", לאחר שניתוחים של תוצאות בחירות מצאו כי דפוסי ההצבעה בה דומים לאלה שבמדינה כולה, ובבחירות 2022 היא דורגה במקום הראשון במדד הדמיון לתוצאות הארציות.
גם לאחר עזיבתו של בנט, הדיונים בין המשתתפים נמשכו. תושבים שעדיין מתלבטים המשיכו לחלוק את עמדותיהם ואת לבטיהם, והיה ניכר כי הקהל משקף קשת רחבה של דעות. השאלה שנותרה פתוחה היא - האם המפגש ברחובות אכן משקף את הלך הרוח של הציבור הרחב, ואת ההתלבטות שמלווה גם אותו לקראת הבחירות הבאות?
התרעות פיקוד העורף