האפשרות שמלחמה תפרוץ כדי לדחות בחירות היא טענה חמורה, ולא עובדה שאפשר לקבוע ללא ראיות. אבל אם חודשים לא נעשה שום מהלך, מדוע שייעשה דווקא עכשיו, שבוע וחצי לפני הבחירות? אין שום דחיפות. אם אין צורך ביטחוני מיידי בהסלמה, מדוע הסדר היום הביטחוני ממשיך לתפוס מקום מרכזי כל כך בקמפיין של נתניהו, שמזהיר וזורע פחד בציבור על הסלמה? ומי מפקח על ההחלטות כשהאינטרס הציבורי והאינטרס הפוליטי עלולים להתנגש? שר הביטחון? ראש השב"כ? המוסד? כולם מינויים של נתניהו, והרמטכ"ל מוצא את עצמו במיעוט, שומר על טובת המדינה.
זהו ההבדל בין הביקורת המנומנמת שליוותה לא פעם את הממשלה לבין ביקורת שמוכנה להגיע עד לקצה, כפי שאירע אמש באולפן שישי. לא להסתפק בדיווח על מה שנתניהו אמר, אלא לשאול מה משמעות הדברים, מי מרוויח מהם ומי עלול לשלם את המחיר.
ממזוודות הכסף למשאיות הכסף
אחרי 7 באוקטובר, כל דיון על כסף המגיע לרצועה מחייב הסברים שאינם מסתתרים מאחורי נוסחאות בירוקרטיות. ישראל כבר חוותה את המחיר של מדיניות הכלה ומזוודות הכסף של נתניהו, שהניחה כי אפשר לנהל את חמאס, לקנות שקט ולהפריד בין המציאות האזרחית לבין האיום הצבאי.
האירוניה צורבת: מדובר בהמשך מדיניות של הזרמת כספים בהיקפים גדולים. הרי שהשאלה היא האם השתנתה הקונספציה של נתניהו או רק האריזה שלה. ממזוודות כסף למשאיות כסף. נתניהו ממשיך לחזק את חמאס.
כשהאחריות הלאומית מתנגשת באינטרס האישי
ראש ממשלה רשאי, כמובן, לדאוג לביטחונו ולביטחון משפחתו. אבל תפקידו אינו להבטיח לעצמו חסינות מפני סיכונים, אלא לקבל החלטות לטובת המדינה, על בסיס הערכות מקצועיות ושיקולים ביטחוניים. כשחשש אישי ושיקולים אישיים השפיעו על החלטות מבצעיות, זה מידע מטלטל שצובע את נתניהו כמדינה עצמה, ומוחק את קיומה של מדינת ישראל של כלל אזרחיה.
טראמפ כבר אינו מעניק לנתניהו את אותה תעודת ביטוח
טראמפ נמנע מלהגיב באופן ברור, אבל הרי זה ברור כי נשיא ארה"ב מוביל ליום שאחרי נתניהו.
רה"מ בנה חלק משמעותי מתדמיתו הפוליטית על רקע היחסים הקרובים עם נשיא ארצות הברית. כשהנשיא האמריקאי משמיע מסר מסויג, כי אינו סומך על נתניהו, נפגע גם אחד הנכסים המרכזיים של הקמפיין של ביבי.
המספרים שמספרים סיפור פוליטי
שבוע וחצי לפני הבחירות, הסקרים שהוצגו באולפן מוסיפים לתמונה ממד מכריע. לפי הנתונים שהובאו, 43% נותנים אמון ברונן בר לעומת שליש שמאמינים יותר לנתניהו.
גוש השינוי מקבל 43%, לעומת 37% לגוש נתניהו, כששמונה אחוזים מתלבטים. בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה, איזנקוט מוביל בפער על נתניהו, 47% מול 34%, וגם בסקר שערכו על יו"ר מפלגת ביחד, בנט מוביל על נתניהו ב-45% מול 34%. עוד עולה מהסקר פער חד בין 35% התומכים בנתניהו לבין 58% המתנגדים להמשך כהונתו.
הבחירות יוכרעו גם לפי שיעורי ההצבעה, במיוחד בקרב הציבור הערבי, ולפי יכולתן של מפלגות קטנות לעבור את אחוז החסימה. אבל הנתונים מצביעים על אפשרות לשינוי עמוק: נתניהו עדיין מחזיק בגרעין תמיכה משמעותי, אך הוא לא יכול להציג את עצמו כמועמד שמאחד את הציבור סביבו.
הבחירות הן גם מבחן לזיכרון הציבורי
אולפן שישי לא הסתפק השבוע בתיאור הזירה הפוליטית. הוא הציב זו לצד זו דאגה לביטחון, כסף, קשרים זרים, אחריות שלטונית ואמון ציבורי. החיבור ביניהן הוא לב הסיפור: המדינה לא מנוהלת מתוך ראייה ארוכת טווח של טובת הציבור, אלא בכפוף למאבק על הישרדות פוליטית ואינטרסים אישיים של הנהגה מושחתת?
הבחירות הקרובות לא יוכרעו רק בשאלה מי יקים ממשלה. הן יכריעו גם אם הציבור מוכן לקבל שוב את אותה תפיסה שלפיה המנהיג הוא המדינה, והמדינה היא המשך ישיר של המנהיג.
אולפן שישי, לפחות הפעם, הזכיר מה תפקידה של עיתונות: לא להחליף את בית המשפט, לא להכריע במקום הבוחר, אלא להפסיק ללחוש כשהשאלות נעשות קשות מדי.
התרעות פיקוד העורף