במחאת העם חיפה מדברים על התפכחות משאננות ועל הצורך לתרגם את ההפגנות להצבעה. בליכוד טוענים שהתדמית של "חיפה האדומה" מסתירה תמיכה בימין שאינה מתממשת במלואה בקלפיות. בשני הצדדים יודעים שהתלהבות בשיחות ובאירועים לא תספיק אם הבוחרים לא יגיעו ביום הבחירות.
עיר אחת, מציאות פוליטית אחרת
כדי להבין את התמונה, מציע בארי, מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה, להסתכל מעבר לממוצע העירוני. הכרמל, הדר, העיר התחתית, נווה שאנן ושכונות החוף הם חלק מאותה עיר, אבל אינם בהכרח חלק מאותה מציאות חברתית ופוליטית.
"בתוך חיפה יש הבדלים מאוד מאוד גדולים", הוא אומר. לדבריו, הפערים קשורים גם למצב החברתי והכלכלי של האוכלוסיות וגם לנטיותיהן הפוליטיות. באזורים המבוססים בכרמל הוא מצביע על תמיכה רחבה במפלגות המתנגדות לנתניהו ועל קלפיות שבהן ההשתתפות גבוהה, לעומת אזורים אחרים שבהם שיעורי ההשתתפות והרכב ההצבעה שונים.
נתוני הבחירות ממחישים עד כמה רחב הטווח: בקלפי מספר 74 בבית הספר הטכנולוגי אורט הכרמל הצביעו בבחירות 2022 רק 109 מתוך 574 בעלי זכות בחירה, שהם 18.99%. בקלפי מספר 441 בבית הספר נאות פרס הצביעו 474 מתוך 582, שהם 81.44%. פער של 62.45 נקודות אחוז בתוך אותה עיר. אלה נתוני שתי קלפיות מסוימות, ולא של השכונות בשלמותן.
גם מיקומה של הקלפי בנאות פרס ממחיש מדוע אי אפשר לצמצם את העיר לחלוקה פשוטה בין הכרמל לשאר השכונות. מבחינת בארי, הנקודה המרכזית היא שגם אם ההשתתפות תעלה, אין ודאות שהיא תעלה באותה מידה בכל האזורים ובקרב כל הקהילות.
בבחירות האחרונות היו בחיפה 253,292 בעלי זכות בחירה, ובקלפיות העיר הצביעו 140,650 מהם. שיעור ההצבעה שנרשם בה היה נמוך מזה של ירושלים, כ-61.6%, תל אביב יפו, כ-59.6%, ראשון לציון, כ-66.2%, ופתח תקווה, כ-67.8%. ברחבי הארץ עמד שיעור ההצבעה על 70.63%, אך ההשוואה מחייבת הסתייגות: הנתון הארצי כולל מעטפות כפולות, ואילו נתוני הערים אינם כוללים את תושביהן שהצביעו בדרך זו, ובהם חיילים ומאושפזים. לכן אין לקבוע שכל מי שאינו מופיע במניין המצביעים בחיפה נשאר בבית, או לפרש את מלוא הפער מהנתון הארצי כהימנעות.
אחד ההסברים האפשריים שמציע בארי להשתתפות הנמוכה נוגע לאנונימיות של החיים בעיר גדולה ומעורבת. ביישוב קטן והומוגני, לדבריו, הקהילה, המשפחה והסביבה הקרובה יכולות להפעיל לחץ משמעותי להשתתף. בעיר הגדולה אפשר להישאר מחוץ למעגל הזה.
"גם אם לא תצביע, כנראה שהסנקציה החברתית, או נקרא לזה הלחץ החברתי לצאת ולהצביע, הוא יהיה חלש יותר, או פחות אפקטיבי", הוא אומר. את ההסבר הזה הוא מחיל גם על הציבור הערבי בחיפה. להערכתו, הריחוק היחסי מהקהילה המקורית והחשיפה לקמפיין פחות אינטנסיבי עשויים להחליש את התמריץ להצביע לעומת יישובים ערביים קטנים והומוגניים.
"כשאתה גר ליד החמולה, כשאתה גר בקרבה לקהילה, כשכולם סביבך מצביעים", הוא מסביר, הלחצים והתמריצים להשתתפות עשויים להיות אפקטיביים יותר. לעומת זאת, מי שחי בבניין מעורב ופחות מוקף בקהילתו עשוי להיות פחות חשוף להם. לתפיסתו, גם השיח הפוליטי ברחוב ובבתי הקפה ביישוב קטן עשוי להיות אינטנסיבי יותר מזה שבעיר המעורבת.
אוכלוסייה נוספת שעליה מצביע בארי היא יוצאי ברית המועצות לשעבר ומשפחותיהם. לדבריו, ריכוזים משמעותיים שלהם מתגוררים בהדר, בנווה שאנן ובשכונות החוף, בין היתר על רקע מחירי הדיור הנמוכים יותר ביחס לאזורים המבוססים בכרמל. הוא מדגיש שגם בתוך הציבור הזה יש הבדלים בין מי שעלו בעצמם לבין בני הדור הבא שנולדו בישראל, ולכן אין לראות בו קבוצה אחידה מבחינה פוליטית. כך מצטיירת חיפה כעיר של קהילות שונות, שלכל אחת מהן סביבת חיים, קשרים חברתיים ומוקדי עניין משלה. בארי מדגיש שתוצאות הקלפיות מאפשרות לזהות דפוסים גאוגרפיים, אך אינן מספרות מי בדיוק הצביע בכל קלפי ומה היו מניעיו.
"חיפה צריכה להיות על 90 אחוזי הצבעה"
לצד הדמוגרפיה והגאוגרפיה הוא חוזר לאופי החיפאי. המתינות, השלווה היחסית והנטייה להימנע מעימותים עשויות, לתפיסתו, להחליש את תחושת הדחיפות הפוליטית. החיים הנינוחים הם יתרון, אך ייתכן שיש להם גם מחיר כשצריך להניע ציבור לפעולה.
גם באוניברסיטה הוא מתאר פער בין השיח לבין הפעילות הגלויה. הנושאים הפוליטיים עולים בכיתות ובשיחות בין הסטודנטים, אבל הקמפוס אינו מתאפיין בפעילות מפלגתית אינטנסיבית. הוא עצמו מלמד מבוא למנהל ציבורי ודמוקרטיה מקומית, ומספר שהסוגיות שעל סדר היום מעסיקות את הסטודנטים ועולות בדיונים.
ברמה המפלגתית, יש עתיד הובילה בחיפה בבחירות האחרונות עם 26.31% מהקולות הכשרים, לפני הליכוד עם 20.94%, המחנה הממלכתי עם 10.14% וישראל ביתנו עם 8.13%. אחריהן הציונות הדתית ועוצמה יהודית עם 6.29%, חד"ש תע"ל עם 5.71%, העבודה עם 4.76%, מרצ עם 4.59%, יהדות התורה עם 3.76%, ש"ס עם 3.17%, בל"ד עם 2.80% ורע"ם עם 0.82%. יתר הקולות ניתנו לרשימות נוספות.
בארי מזהה המשכיות מסוימת בין "חיפה האדומה" של פעם לבין נטייתה הפוליטית כיום, גם אם התמיכה עברה למפלגות אחרות. "הסנטימנט החיפאי נשאר, אבל המבנה הפוליטי בישראל השתנה", הוא אומר. לדבריו, המחנה המתנגד לנתניהו בעיר כולל כיום גם מצביעי מרכז וימין, ואינו חופף לשמאל ההיסטורי.
"זה שאנחנו חושבים שלא יוצאים מספיק, חד משמעי, אומרת מחנין. "אנחנו נעשה את כל מה שנוכל כדי שגם בחיפה ייצאו הרבה יותר". לטענתה, בקרב הציבור הנוטה שמאלה ובקרב מצביעים ערבים יש התגייסות רבה יותר לבחירות מזו שהיא מזהה בחלק מהשכונות הנוטות לימין. מבחינתה, המאבק אינו רק על שכנוע מתלבטים, אלא גם על הוצאת תומכים קיימים מהבית. הערכתה לגבי התוצאה האפשרית נשענת על פעילות השטח של הליכוד, ולא ניתן להסיק אותה לבדה מתוצאות הבחירות הקודמות.
עשת אומרת שהקריאה להשתתף מופנית גם לציבור הערבי. במקביל, לדבריה, המחאה קוראת לראשי האופוזיציה להכיר בלגיטימיות של שותפות פוליטית עם נציגיו. בשיחות שהיא מקיימת בכבאביר ובהדר היא שומעת מתושבים שבכוונתם להצביע, ומקווה שההצהרות יתורגמו למעשים.
לשאלת ההשתתפות המעטה של ערבים בהפגנות היא מציעה הסבר הנוגע לתחושות של אי שוויון וניכור כלפי המדינה ומוסדותיה. לצד זאת, היא מדגישה שמבחינתה השתתפות בבחירות חיונית לשינוי המציאות. "בחירות הן הדרך היחידה להחליף שלטון בלי אלימות", היא אומרת. מחנין אינה סבורה שההפגנות השפיעו או ערערו את מצביעי הימין. "ההפגנות משפיעות רק על מי שמלכתחילה מסכים איתן", היא אומרת. "אין שום קשר בין ההפגנות שבוצעו בחיפה והתקיימו בחיפה לבין מצביעי הימין. זה לא מדבר אלינו, זה לא בשפה שלנו, זה לא קשור לערכים שלנו".
לדבריה, קמפיין הליכוד פונה לבוחריו באמצעות מסרים על הישגי הממשלה, הזירה האיראנית, הקשר בין נתניהו לטראמפ והחשש מקידום מדינה פלסטינית אם לא תקום ממשלת ימין. אלה, להערכתה, הנושאים שעשויים להניע את הציבור שאליו היא פונה. "אני מרגישה שיש התעוררות בקרב הימין, אבל כמובן שזה תלוי בהיענות שלהם ביום הבחירות עצמו", היא אומרת. לצד השיח הפוליטי לאורך השנה, היא מזכירה, יום הבחירות הוא גם יום חופש, ויש מי שמעדיפים לנצל אותו לדברים אחרים.
בארי רואה במחאה בחורב ביטוי לערנות פוליטית ומעריך שיש מקום לצפות לעלייה בהשתתפות. השאלה שנותרת פתוחה היא באילו חלקים של העיר היא תורגש, והאם תהיה גדולה מזו שתירשם במקומות אחרים. בין עשת למחנין יש מחלוקת על המסרים ועל משמעות המחאה, אבל שתיהן מזהות התעוררות ומסרבות להסתפק בה. ביום הבחירות יתברר אם כל מחנה הצליח להגיע גם לתומכיו שלא הצביעו בפעם הקודמת. שם, מעבר לקהל ההפגנות ולפעילים הקבועים, תיבחן היכולת של חיפה לתת את הטון.
התרעות פיקוד העורף