״אם אין שלום בינינו, איך יהיה שלום עם האויבים?״, שואל אותי אחד מבעלי הבסטות הוותיקים בשוק תלפיות בחיפה. סביבו השוק הומה אדם. מבקרים רבים מנצלים את יום החופש לבילוי לפני ההצבעה בקלפי או אחריה, ובין הקניות למסעדות מתנהל גם הוויכוח על עתיד המדינה. יש מי שרוצים להמשיך עם נתניהו, אחרים מבקשים להחליף אותו, אבל שוב ושוב עולה בשיחות דאגה נוספת: הפילוג בעם.
״הבנות שלי בברלין בגלל שהכל מושחת פה. אם יהיה שינוי הן יחזרו לארץ״, אומר אחד המבקרים. היום, הוא מספר, הן הגיעו במיוחד כדי להצביע. ״נמאס מהשחיתות״, הוא מוסיף. מבחינתו, לתוצאות הבחירות יש משמעות משפחתית מוחשית: התקווה ששינוי פוליטי יחזיר את בנותיו הביתה. ״היום הן באו במיוחד להצביע, עד שנעיף אותם״.
הכעס הזה נשמע אצל חלק מהמבקרים בשוק. יש שמספרים שהצביעו לאיזנקוט, אחרים לבנט, ויש שמסכמים את מטרת ההצבעה בשלוש מילים: ״להעיף את ביבי״. שני צעירים מסבירים שהבחירה שלהם בבנט נובעת מהרשימה שלו, שאותה הם מגדירים ״מעולה״, ומהתחושה ש״חייבים לשנות״. מבחינתם, הרצון בחילופי שלטון והאמון באנשים שברשימה הולכים יחד.
מנגד, תומך נתניהו משוכנע שדווקא המצב הביטחוני מחייב להמשיך לתת בו אמון. ״רק ביבי מסוגל לנהל את המדינה במצב כזה, כשכל האויבים שלנו רוצים לחסל אותנו״, הוא אומר. כשאני שואלת אם הוא מרוצה מארבע השנים האחרונות, הוא משיב: ״כן. מה-7 באוקטובר בוודאי שלא, אבל אחרי? הוא ניהל את המלחמה למופת ובכמה חזיתות. נחסל את אויבינו ואז נתפנה לחשוב על השאר״.
גם אישה שמספרת שלא הצביעה במשך 23 שנה החליטה הפעם להגיע לקלפי ולהצביע לנתניהו. לדבריה, הפעם הבינה את גודל השעה: המדינה ניצבת בפני אתגרים גדולים מדי מכדי שתישאר בבית. אחרי שנים של הימנעות מהצבעה, הדאגה לעתיד המדינה היא שהביאה אותה להשתתף בבחירות ולבחור בליכוד. בעוד אחרים בשוק מצביעים מתוך רצון להחליף את ההנהגה, היא בחרה לחזור לקלפי כדי לתמוך בה.
במשפחתו של א׳ הכיוון הפוליטי ברור, גם אם הפתק עדיין לא הוכרע. כולם מצביעי ימין, הוא מספר, וההתלבטות היא בין נתניהו לבן גביר. על עצם ההצבעה אין ויכוח: הם יגיעו לקלפי משום שצריך לשמור על המדינה. כך, תחת אותה דאגה לעתיד, מגיעים המבקרים בשוק למסקנות שונות על מי שצריך להוביל אותה ועל הפתק שיכניסו למעטפה.
יש בשוק מי שמפרשים את השקט היחסי של מצביעי נתניהו כסימן לספק. ״גם הם מבינים שצריך שינוי״, אומרים לי. אלא שבשיחות עם תומכיו נשמעת גם תמיכה ברורה, ולצידה הסברים מדוע הם ממשיכים לבחור בו. השקט אינו מעיד בהכרח על שינוי עמדה, כפי שהרצון בשינוי אינו מתורגם אצל כולם לאותה מפלגה.
ואולם, לצד המחלוקת על המנהיגים, השיחה חוזרת שוב ושוב ליחסים בין האזרחים. בעל בית קפה בשוק מעדיף שלא לומר למי יצביע, אבל מוכן לומר מה הדבר החשוב לו ביותר: אחדות. הוא קושר בין חוסר הלכידות בחברה לבין מה שאירע ב-7 באוקטובר, ומבקש להפסיק את השנאה. מבחינתו, הצורך להיות מאוחדים קודם לוויכוח על הפתק.
אדם חרדי שפגשתי בשוק מבקש לראות את האחדות הזאת גם בממשלה שתקום. הוא מקווה לממשלת אחדות ומספר שהצטער על הבוז שבו, לדבריו, התקבל הרעיון שהעלה גנץ. מול השיחות על הכרעה בין המחנות, הוא מבקש שההנהגה תמצא דרך לשבת יחד. בשוק שבו נשמעות אמירות נחרצות בעד נתניהו ונגדו, גם הרצון הזה מקבל מקום.
ותיקי השוק מספרים שחילוקי הדעות הם חלק מהחיים במקום, אבל הם יודעים להסתדר ביניהם. בעל מסעדה מתאר מרחב משותף לחרדים, חילונים, ערבים מוסלמים ונוצרים. ״הדעות חלוקות, אבל אנחנו יודעים למצוא מה שמחבר בינינו״, הוא אומר. ביום הבחירות, כשהשיחות חוזרות שוב ושוב למה שמפריד בין המחנות, הם מבקשים שהיכולת הזאת תצא גם אל מחוץ לשוק. הלוואי, הם אומרים, שכל העם יהיה ככה, כמו השוק בחיפה.
התרעות פיקוד העורף