אלא שבחיפה, אחת הערים הגדולות והמעורבות בישראל, המעורבות בשיח הפוליטי אינה מתורגמת בהכרח לשיעורי הצבעה גבוהים. בשתי מערכות הבחירות האחרונות לכנסת נרשמה בעיר השתתפות נמוכה יחסית: 55.11% בשנת 2021 ו-55.53% בשנת 2022. בבחירות הנוכחיות לכנסת ה-26, נכון לשעה 14:00, עמד שיעור ההצבעה בעיר על 27.3%. מדובר בנתון ביניים, שאינו מאפשר עדיין לקבוע כיצד תסתיים ההשתתפות בעיר.
בין תומכי נתניהו למבקשי השינוי
מצביעה אחרת סיפרה כי במשפחתה קיימת תמיכה מסורתית בימין, אך ההחלטה הסופית באיזו מפלגה לבחור עדיין לא התקבלה. "אנחנו רק ימין, משתדלים רק ימין. כל הבית ימין, אנחנו אנשי צבא בבית", אמרה. לצד ההעדפה הפוליטית הבהירה, היא ביקשה להדגיש דווקא את הצורך באחדות: "אנחנו בעד אחדות לפני הכול. לא משנה אם זה שמאל, אמצע, מרכז. העיקר שאנחנו בינינו לבין עצמנו צריכים לדעת להסתדר, והם למעלה צריכים את זה על פי כמה וכמה".
עבור מצביעים אחרים, יום הבחירות הנוכחי מסמן חזרה לקלפי לאחר שנים ארוכות של הימנעות. אחת הנשים שפגשנו סיפרה כי לא הצביעה במשך 23 שנים, אך הפעם החליטה לעשות זאת. "23 שנים. השנה הייתי חייבת לצאת להצביע", סיפרה. כשנשאלה מה גרם לה לשנות את הרגלה, השיבה: "אכפת לי מהמדינה. יש גיל, כנראה, שחושבים שיש תובנות אחרות בחיים, והחלטתי שכן להצביע השנה". על זהות המועמד שבחרה לא הותירה מקום לספק: "ביבי, אחד ויחיד. מה זאת אומרת? איפה השאלה?".
תומך נוסף בנתניהו קשר את הצבעתו דווקא לרצונו לראות את המלחמות מסתיימות. "ביבי הוא חזק, אנחנו כולם יודעים את זה", אמר, אך הוסיף כי מבחינתו השיקול המרכזי הוא הרצון בשקט. "אנחנו לא רוצים את המלחמות האלה. אנחנו רוצים שהוא יסיים את המלחמות האלה, שיגמור אותן וזהו. שיהיה לנו שקט גם לילדים, גם לנכדים".
מנגד, ברחובות חיפה נשמעים גם קולות ברורים של מי שמבקשים לראות חילופי שלטון. אחד המצביעים, שהזדהה עם גוש השינוי אך לא ביקש לפרט לאיזו מפלגה הצביע, טען כי הוא חש הפעם התעוררות יוצאת דופן. "יש שינוי במדינת ישראל ורואים את זה בשטח", אמר. כשנשאל אם הוא מרגיש שמערכת הבחירות הנוכחית שונה מקודמותיה, השיב: "הפעם שונה לגמרי, אנשים בטירוף להחליף אותו, אותו ואת כל השלטון הזה. ונקווה שזה מה שיהיה".
אצל מצביע אחר, המבקש גם הוא שינוי, הדאגה העיקרית אינה מתמקדת רק בזהות ראש הממשלה, אלא בתחושת הביטחון האישי ובהתנהלות המדינה. הוא מספר על שלושת ילדיו, שתי בנות שסיימו את שירותן הצבאי, אחת מהן משרתת בקבע, ובן בן 15 וחצי שצפוי להתגייס בשנים הקרובות. "אני רוצה שיהיה פה טוב", אמר. "הבן שלי בן 15 וקצת צריך להתגייס בקרוב. אני רוצה שקט". לדבריו, מעבר לאיומים הביטחוניים, מטרידה אותו גם תחושת הפגיעה בסדר הציבורי ובמעמדם של גורמי אכיפת החוק.
"פעם היינו מורידים את הראש כשהיינו רואים שוטרים, היינו מכבדים", הוא נזכר. "היום זה נראה לי הולך לאיבוד, וחייב להיות פה משהו שכולם יבינו שיש מדינת חוק". בסיום דבריו הבהיר כי אינו מעוניין להיכנס עמוק יותר לוויכוח הפוליטי: "אני מקווה שיהיה טוב".
"שתי הבנות שלי עזבו את הארץ – אבל חזרו להצביע"
הכעס על המצב במדינה בולט גם בדבריו של מצביע מבוגר, שמתקשה להסתיר את ביקורתו החריפה כלפי הממשלה. הוא מדבר על הצורך בשינוי, אך מאחורי הזעם הפוליטי מסתתר גם סיפור משפחתי. "שתי הבנות הגדולות שלי עזבו פה. נמאס להן, לא רוצות לשמוע על המקום הזה", סיפר. אלא שלמרות המרחק, לדבריו, בנותיו לא ויתרו על ההשתתפות בבחירות.
כשנשאל אם הגיעו להצביע, השיב: "בטח שבאו. אתמול הגיעו בטיסה מברלין. בטח שבאו, חשוב להן". לצד זאת, הוא מבהיר כי עצם החזרה ליום הבחירות אינה מעידה על כוונה לשוב ולהתגורר בישראל. "אבל הן לא יכולות לחיות פה. זה נורמלי?", שאל בכאב. לא כל התושבים שפגשנו רצו לדבר על מפלגות, מנדטים או זהותו של ראש הממשלה הבא. אחד מהם, שהתייחס לאווירה בשוק, הציג דווקא את המפגש בין הקהילות השונות בעיר כדוגמה לאפשרות לחיים משותפים.
"אנחנו נמצאים בתקופה של פילוג מאוד מאוד מהותי בארץ ישראל", אמר. "אני חושב שהשוק הוא דווקא המקום שמאחד את המגוון, מביא את כל המגוון, וזה היופי שלנו". לדבריו, החברה הישראלית יכולה ללמוד משהו מהמפגש היומיומי בין אנשים בעלי דעות ורקעים שונים. "אנחנו ביחד, אנחנו אחים. למה השנאה הזאת? למה הכעסים אחד על השני? מותר לנו שיהיו לנו דעות שונות, אבל הכול צריך להיות באהבה".
מהכרמל ועד שכונות החוף
הקולות השונים שנשמעים ברחובות אינם מפתיעים את פרופ' בארי. כדי להבין את דפוסי ההצבעה בחיפה, הוא מציע להימנע מהתייחסות אל העיר כאל יחידה חברתית ופוליטית אחידה. "בתוך חיפה יש הבדלים מאוד מאוד גדולים", הוא מסביר.
הכרמל, הדר, העיר התחתית, נווה שאנן ושכונות החוף משתייכים לאותה רשות מקומית, אך מאופיינים בהרכב אוכלוסייה שונה, ברמות הכנסה מגוונות ובדפוסי הצבעה שאינם בהכרח דומים. לדבריו, ההבדלים החברתיים והכלכליים בין השכונות משתקפים גם במפת ההשתתפות הפוליטית. באזורים המבוססים בכרמל, למשל, מצביע בארי על תמיכה רחבה יחסית במפלגות המתנגדות לנתניהו ועל קלפיות המתאפיינות בשיעורי השתתפות גבוהים. באזורים אחרים בעיר נרשמים דפוסים שונים, הן מבחינת שיעורי ההצבעה והן מבחינת הרכב הקולות.
לדבריו, אחת הקבוצות החשובות להבנת המפה החיפאית היא אוכלוסיית יוצאי ברית המועצות לשעבר ובני משפחותיהם. ריכוזים משמעותיים של אוכלוסייה זו מתגוררים בהדר, בנווה שאנן ובשכונות החוף, בין היתר בשל מחירי דיור נמוכים יותר בהשוואה לאזורים המבוססים בכרמל. אלא שגם במקרה הזה בארי מזהיר מהכללות. ישנם הבדלים בין מי שהיגרו לישראל בעצמם לבין ילדיהם שנולדו וגדלו בארץ, והפערים הבין-דוריים עשויים לבוא לידי ביטוי גם בהעדפות הפוליטיות. לכן, לדבריו, אין לראות ביוצאי ברית המועצות לשעבר קבוצה פוליטית אחידה.
התמונה המתקבלת מורכבת: חיפה אינה רק עיר המחולקת לשכונות, אלא גם לפסיפס של קהילות, קבוצות אוכלוסייה וסביבות חיים שונות. כל אחת מהן פוגשת את המערכת הפוליטית בדרך אחרת.
למה החיפאים נשארים בבית ביום הבחירות?
אחת השאלות המרכזיות שבארי מנסה להסביר היא מדוע שיעור ההשתתפות בבחירות בחיפה נמוך יחסית לערים גדולות אחרות. בבחירות לכנסת ה-25, שנערכו בנובמבר 2022, היו בחיפה 253,292 בעלי זכות בחירה. בקלפיות העיר הצביעו 140,650 מהם, ושיעור ההצבעה המקומי עמד על 55.53%.
לשם השוואה, בירושלים נרשם שיעור הצבעה של כ-61.6%, בתל אביב-יפו כ-59.6%, בראשון לציון כ-66.2% ובפתח תקווה כ-67.8%. שיעור ההצבעה הארצי עמד באותה מערכת בחירות על 70.63%. עם זאת, חשוב לסייג את ההשוואה. הנתון הארצי כולל גם קולות שהתקבלו במעטפות כפולות, בעוד שנתוני ההצבעה בקלפיות הערים אינם כוללים את תושביהן שהצביעו בדרך זו, ובהם חיילים ומאושפזים. לכן, לא ניתן לקבוע שכל מי שאינו נכלל במניין המצביעים בעיר נמנע בפועל מהצבעה, או לייחס את מלוא הפער מהשיעור הארצי לאדישות פוליטית.
לדברי בארי, אחד ההסברים האפשריים להשתתפות הנמוכה קשור לאופייה של חיפה כעיר גדולה ומעורבת, שבה חלק מהתושבים מנהלים את חייהם הרחק ממעגלים קהילתיים צפופים. ביישובים קטנים והומוגניים, הוא מסביר, המשפחה, השכנים והקהילה יכולים לעודד השתתפות בבחירות ואף להפעיל לחץ חברתי על מי שמתלבט אם לצאת להצביע. בעיר גדולה הקשרים האלה עשויים להיות חלשים יותר.
"גם אם לא תצביע, כנראה שהסנקציה החברתית, או נקרא לזה הלחץ החברתי לצאת ולהצביע, הוא יהיה חלש יותר, או פחות אפקטיבי", הוא אומר. את ההסבר הזה הוא מחיל גם על חלק מהאוכלוסייה הערבית בחיפה. לדבריו, ביישובים ערביים קטנים והומוגניים יותר, שבהם קיימת קרבה משפחתית וקהילתית משמעותית, הלחץ להשתתף בבחירות עשוי להיות מורגש יותר.
"כשאתה גר ליד החמולה, כשאתה גר בקרבה לקהילה, כשכולם סביבך מצביעים", הוא מסביר, התמריצים והלחצים להשתתפות עשויים להיות חזקים יותר. לעומת זאת, אדם המתגורר בבניין מעורב ובסביבה שבה הקהילה המקורית שלו פחות נוכחת עשוי להיות חשוף פחות למנגנונים האלה.
גם האינטנסיביות של הקמפיינים הפוליטיים והשיח הציבורי משתנה ממקום למקום. ביישוב קטן, שבו השיחות ברחוב ובבית הקפה נסובות סביב מערכת הבחירות, קשה יותר להתעלם מהאירוע הפוליטי. בעיר גדולה, לעומת זאת, אפשר להמשיך בשגרת החיים מבלי להיות מעורבים בו באופן משמעותי.
"הסנטימנט החיפאי נשאר, אבל המבנה הפוליטי בישראל השתנה"
מפת ההצבעה בבחירות האחרונות מלמדת עד כמה השתנה המבנה הפוליטי של העיר. בבחירות לכנסת ה-25 הייתה יש עתיד המפלגה הגדולה בחיפה, עם 26.31% מהקולות הכשרים. אחריה ניצבה הליכוד עם 20.94%, והמחנה הממלכתי הגיע למקום השלישי עם 10.14%. ישראל ביתנו זכתה ב-8.13% מהקולות, הציונות הדתית ועוצמה יהודית ב-6.29%, חד"ש-תע"ל ב-5.71%, העבודה ב-4.76% ומרצ ב-4.59%. בהמשך הרשימה ניצבו יהדות התורה עם 3.76%, ש"ס עם 3.17%, בל"ד עם 2.80% ורע"ם עם 0.82%. יתר הקולות ניתנו לרשימות נוספות.
"הסנטימנט החיפאי נשאר, אבל המבנה הפוליטי בישראל השתנה", הוא אומר. לדבריו, התמיכה במפלגות המתנגדות לנתניהו אינה משקפת בהכרח המשכיות ישירה של השמאל ההיסטורי. המחנה הזה כולל כיום גם מצביעים המגדירים את עצמם אנשי מרכז וימין, ומבטא שינוי רחב יותר במערכת הפוליטית בישראל.
לצד זאת, בארי מצביע גם על מאפיין נוסף של חיפה: המתינות היחסית המיוחסת לה, השלווה והנטייה להימנע מעימותים. לדבריו, ייתכן שדווקא אורח החיים הזה, הנחשב לאחד מיתרונות העיר, מחליש לעיתים את תחושת הדחיפות המניעה אזרחים לפעולה פוליטית. גם באוניברסיטת חיפה ניתן לזהות, לדבריו, פער בין העניין בנושאים ציבוריים לבין הפעילות הפוליטית הגלויה. הסטודנטים עוסקים בסוגיות שעל סדר היום הלאומי, ובמסגרת השיעורים מתקיימים דיונים על דמוקרטיה, מדיניות ציבורית וניהול השלטון. עם זאת, הקמפוס אינו מתאפיין בפעילות מפלגתית אינטנסיבית.
האם המחאה תתורגם לקולות בקלפי?
השאלה שנותרה פתוחה ביום הבחירות היא האם חיפה תצליח לשנות את דפוסי ההשתתפות שאפיינו אותה בשנים האחרונות.
מצד אחד, ההפגנות הגדולות שהתקיימו בעיר ממחישות את עוצמת המעורבות הציבורית של חלק מתושביה. מצד שני, שיעורי ההצבעה במערכות הבחירות הקודמות מראים שמעורבות פוליטית בולטת אינה מבטיחה בהכרח השתתפות רחבה בקלפיות.
גם העדויות מהשטח אינן מצביעות על מגמה פוליטית אחידה. יש מי שיוצאים להצביע מתוך נאמנות לנתניהו, אחרים רואים בבחירות הזדמנות לשינוי, וישנם מצביעים שחוזרים לקלפי אחרי שנים ארוכות של הימנעות. עבור חלקם השיקול המרכזי הוא ביטחון המדינה, עבור אחרים עתיד הילדים, ואצל אחרים דווקא הרצון בחברה מאוחדת יותר.
בארי מזכיר שתוצאות ההצבעה בקלפיות מאפשרות לזהות דפוסים גאוגרפיים וחברתיים, אך אינן מספרות מי בדיוק עומד מאחורי כל פתק ומה הניע אותו לבחור כפי שבחר.
נכון לשעה 14:00, שיעור ההצבעה בחיפה עומד על 27.3%. רק לאחר סגירת הקלפיות והשלמת הספירה ניתן יהיה לבחון אם העיר הצליחה לשנות את מגמת ההשתתפות של השנים האחרונות. בינתיים, בין הכרמל להדר, בין נווה שאנן לשכונות החוף ובין הקולות השונים שנשמעים בשוק וברחובות, מתברר שוב שחיפה אינה מדברת בקול פוליטי אחד. השאלה היא כמה מקולותיה יישמעו גם בקלפי
התרעות פיקוד העורף