לפני שיהיה מאוחר מידי: ההחלטה שגדי איזנקוט צריך לקבל | סופי רון מוריה

בישראל של היום אין מצב. לא יקום ולא יהיה. כי 27 מנדטים של הליכוד מחוץ לתמונה בגלל בנימין נתניהו. כי הוא מהווה סכנה של ממש למדינת ישראל. לא אני אמרתי, יו״ר ועדת הבחירות השופט סולברג הבהיר ביום רביעי במעמד האישור הרשמי של תוצאות הבחירות: הקולות המטילים דופי בתוצאות – סכנה של ממש.

ומי שמוביל את הקמפיין להטלת דופי בתוצאות הבחירות, מי שמכוון את השופרות וקובע מסרים ומאיץ ביו״ר השב״כ, איש אמונו שמונה מטעמו - לערער את היציבות ולהפיץ את תיאוריות הקשר, נקרא בנימין נתניהו. מה שכן, ראש השב״כ לא לגמרי מיישר קו. ביום רביעי הודיע כי אין פגיעה בבחירות והבהיר כי ״לא ייתן לשרוף את המדינה״.

נכון להיום מסתמנים ארבעה תסריטים לטווח קצר. תסריט 1: גדי איזנקוט מקבל מנדט מהנשיא ומצליח להשביע ממשלת מיעוט של 48 (ארבע מפלגות גוש האופוזיציה) מול 46 מתנגדים (הליכוד, בן גביר, סמוטריץ’, ש״ס), תוך הימנעות יהדות התורה והסיעות הערביות. אולי יצליח בהמשך להרחיב את הממשלה בעתיד ואולי לא. כך או אחרת, כשנלך לבחירות, גדי איזנקוט - ולא נתניהו - ישמש ראש ממשלת מעבר.

כל התסריטים רעים. הברירה היא בין רע לנורא. בין ממשלה חלשה שלא בטוח אם תצליח להתרחב, ואם תצליח אולי להתרחב, זה יהיה על חשבון פשרות עם הסיעות החרדיות ודהירה מואצת למשטר ריכוזי מושחת. אם איזנקוט לא יצליח להשביע ממשלת מיעוט בכל אחד משלושת התסריטים, מדינת ישראל תגיע במהרה לנקודת האל־חזור. לראיה, המאמץ המשותף של נתניהו, סמוטריץ’ ובן גביר להטיל דופי בתוצאות הבחירות, כי הבוחר תבע מהם להחזיר את המפתחות. כי מבחינתם מעוזי השלטון הם לא דירה שכורה שראש הממשלה והשרים חייבים לפנות בתום החוזה, אלא דיור קבע. לא הבוחר הוא בעל הבית אלא השליט.

סטנדרט כפול

רבים זוכרים כי נתניהו ניסה ב־2021 להקים ממשלה עם מנסור עבאס. מעטים מודעים לעובדה שהמשבר הפוליטי שפרץ באפריל 2019 לווה בשיתוף פעולה בין ביבי לטיבי. אלמלא תמיכת הרשימה המשותפת, נתניהו לא היה מצליח לפזר את הכנסת, ואולי לפיד וגנץ היו מרכיבים ממשלה. בכלל, הרשימה ארוכה. שיתוף הפעולה הפרלמנטרי בין הליכוד לסיעות הערביות, שכמעט הבשיל ב־2021 לשיתוף הקואליציוני, ממחיש את כללי המשחק שהצליח לקבע נתניהו לאורך שנות שלטונו.

לאחרונה, הוא והמערכת שמעבירה את מסריו אפילו לא טורחים להתכחש לעיקרון של איפה ואיפה. כשנתניהו משתף פעולה עם הסיעות הערביות הוא פוליטיקאי שקול, מתוחכם ופרגמטי. כשאיזנקוט מתכנן לשתף איתן פעולה ולהחליף את יו״ר הכנסת, הוא בוגד. כשנתניהו מתחייב שבן גביר לא ישמש שר בממשלתו וממנה אותו לשר שמופקד על משטרת ישראל, הוא מנהיג גוש הימין. כשבנט מבטיח לא לעשות רוטציה עם לפיד ומפר את ההבטחה, הוא נוכל. שלא לדבר על כסף קטארי שאנשי נתניהו לא מתביישים להזכיר כתירוץ להטחת דופי בתוצאות הבחירות. יש למישהו ספק שלו רק היה יכול, היה נתניהו משביע ממשלה בהימנעותן של הסיעות הערביות ואף מצרף את רע״מ לקואליציה מבלי להסס ולו לרגע?

שני תסריטים הכין נתניהו כדי להתמודד עם תוצאות הבחירות, תוך שהוא וסביבתו מודעים לכך שבסבירות גבוהה הגוש שלו לא יצליח לגרוף 61 מנדטים: מבצע צבאי וניסיון לערער את תוצאות הבחירות. את הניסיון לדחות את הבחירות באמצעות מבצע צבאי מנע הרמטכ״ל אייל זמיר. המאמץ לערער על תוצאות הבחירות ככל הנראה לא צלח. אין לדעת אם דונלד טראמפ יחליט לתקוף את איראן לאחר שהמפלגה הרפובליקנית נחלה תבוסה בבחירות הביניים השבוע. אבל אם יחליט לתקוף וגם אם יימנע מתקיפה, נתניהו יחפש מסלול חלופי למבצע צבאי כלשהו. חלון ההזדמנויות הפוליטי של גוש השינוי, חלון שהוא צר גם ככה, עשוי להיסגר.

קשה עד כמעט בלתי אפשרי להשיג ניצחון גורף בבחירות, כשמתייצבים מול ראש ממשלה ריכוזי וכוחני ששולט במדינה שנים רבות והצליח לפתח פולחן אישיות. קשה שבעתיים להתנהל במשחק פוליטי כשכללים שונים חלים על המשתתפים. לנתניהו מותר הכל. לשנות עמדות, לשתף פעולה עם סיעות ערביות, להפר התחייבויות קואליציונית, להעסיק בלשכתו סוכני מדינה זרה ועוינת ומה לא. על מתחריו להיות טלית שכולה צחורה עם חוט תכלת.

זה כמו לצאת לדו־קרב כשאתה מצויד באקדח קטן ומוגבל בכללים נוקשים, בעוד היריב שולף רובה, מביא עימו שותפים ואינו שומר על המרחק הדרוש. מה קורה כשאף אחד בתנאים כאלה אינו מצליח לגרוף ניצחון מוחלט? הוא ידאג לרוקן את המחסנית של האקדח שלך וללכת על בטוח.

הרפורמה המשפטית נועדה לשנות את כללי המשחק. להכפיף את כל הרשויות בישראל לרשות המבצעת. לאפשר לממשלה להשתלט על כל מוקדי הכוח, החל מבית המשפט, עבור בשירותי הביטחון וכלה בצבא. נתניהו לא הספיק להשלים את המהלכים. אם יצליח להישאר בשלטון, אם כראש ממשלת מעבר לקראת סבב בחירות נוסף ואם כראש ממשלה שירכיב, נתניהו יאיץ את התוכנית על סטרואידים. הוא לא יסתכן בתוצאה דומה לזו שקיבל זה עתה. הוא ידאג להשלים את המלאכה ולרוקן את האקדחים של היריבים. זוכרים? כשהיו שהתריעו לפני הבחירות שנתניהו יפעל לשלהב את הבייס שלו ולהניחו להתקומם נגד התוצאות, אמרו לנו: אלה סתם מפחידים. והנה זה בא.

ראשי גוש השינוי ניצבים בפני שתי אפשרויות רעות. להקים ממשלת מיעוט לא פופולרית או ללכת לסבב בחירות נוסף. אפשר להבין את החששות שלהם לעתיד אם יבחרו באפשרות הראשונה ואולי ישלמו עליה מחיר אלקטורלי. אבל אם יתמהמהו ויריבו על התפקידים ויעשו חישובים פוליטיים שנה או כמה חודשים קדימה, הם עלולים למצוא עצמם במערכת בחירות שמלכתחילה אינה מותירה להם סיכוי.

מדינת ישראל הגיעה אל סף תהום. ראש ממשלה זקן שהצליח לפתח סביבו פולחן אישיות מטורף, מוקף בבני משפחתו שמסרבים להתנתק ממנעמי השלטון, מצא עצמו מוצמד לקיר. הוא מסוגל לכל צעד, לכל מהלך, לכל דבר. הזמן הולך ואוזל. על ראשי השינוי להקים ממשלת שינוי תוך שבועיים. זאת ההזדמנות האחרונה לשמור על ישראל כרפובליקה פרלמנטרית ולמנוע מנתניהו לשנות את מבנה המשטר. הזדמנות שאותה אסור לפספס. מי יודע אם תחזור.