בעיה גלובלית: הביקורת על מינויה של שקד חושפת שיח שוביניסטי

"זו הפעם הראשונה בישראל ששרת המשפטים יכולה לככב בלוח שנה שתלוי במוסכים״, כתב השר לשעבר יוסף פריצקי בעמוד הפייסבוק שלו בהתייחס למינויה הצפוי של ח״כ איילת שקד לתפקיד שרת המשפטים.

הוא לא הסתפק בזה והסביר כי ״הגברת שקד מופיעה בכל מיני מגזינים, במופעי אופנה. היא יפה מאוד - כמו הרבה מנשות הרייך״.

האם שקד זוכה ליחס חריג או שכל פוליטיקאית בישראל, ואולי בעולם, זוכה ליחס מסוג זה? האם המראה החיצוני של נבחרות הציבור משפיע על סוג הביקורות שנמתחות עליה, וכמה, אם בכלל, זה משפיע על הבוחרים?

״לדעתי בלתי אפשרי להתעלם מכך שההתייחסויות למראה החיצוני, באופן מובהק, מגיעות לחברת כנסת שהיא אישה״, אומרת אושיק פלר, חוקרת מגדר בתחום נשים ופוליטיקה מאוניברסיטת תל אביב. ״אין התייחסויות במידה כזו ובעוצמה כזו לחברי כנסת גברים. כשזה מגיע לאישה, ההתבטאויות הופכות להיות על מראה חיצוני, לבוש ושיער, דברים שאין להם שום קשר ליכולות, עמדות והצלחה. אפשר להתווכח על העמדות של שקד, אבל מסיטים את הדיון״.

״במקרה של שקד זה היה בעוצמה מאוד חזקה כי היא מושכת אש. היא בחורה צעירה ומוכשרת שהגיעה לעמדת כוח משמעותית ומקבלת תפקיד חשוב. אני שמחה לומר שכמה וכמה חברות כנסת, שאי אפשר לחשוד שהן בצד שלה, הביעו הזדהות גדולה עמה״.

ואכן, מספר חברות כנסת פירסמו בימים האחרונים הודעות התומכות בשקד. ״נשבר כבר מההערות הסקסיסטיות על איילת שקד ועל המראה החיצוני שלה״, יצאה להגנתה ראשת מרצ זהבה גלאון בעמוד הפייסבוק שלה. ״שקד היא פוליטיקאית חכמה וחרוצה, עם עמדות לאומניות ואנטי-דמוקרטיות. אין לי שום כוונה לחסוך ממנה ביקורת קשה אם וכאשר תנצל את תפקידה החדש כדי לפגוע במערכת המשפט, אבל גם אין לי כוונה להמשיך ולשתוק כשכל יומיים מישהו אחר מטנף לנו את המרחב הציבורי עם אמירות עלובות כאלה״.

גם שלי יחימוביץ' מהמחנה הציוני תקפה: ״בימים האחרונים יש תחושה שהשיח השוביניסטי העתיק והדוחה מתעורר ומרים שוב את ראשו. גם סביב מאי פאטל, גם סביב איילת שקד. אני חולקת על שקד אידיאולוגית, וכנראה שאאבק בה רבות, אבל פרץ השוביניזם כלפיה מעורר בי גועל״.

לדברי פלר, גם פוליטיקאים גברים צריכים להביע את תמיכתם בשקד לאור האמירות הללו. ״לא ראיתי התבטאויות של חברי כנסת בנושא״, היא אומרת. ״כנראה שבישראל עדיין קשה לאנשים לקבל חברת כנסת ולהתייחס אליה עניינית ומהותית״.

״אני מצטערת לומר שמקרים כאלה יש גם בעולם. קח את ראשת ממשלת נורווגיה ארנה סולברג. יש אינסוף כתבות על הבגדים שלה, על השמלות שלה, על הרגליים שלה, כל מה שלא רלוונטי. אצל פוליטיקאיות בארצות הברית זה חוזר פעם אחר פעם״.

״שים לב למה ששאלת. אם היה מגיע שר הגנה עם שבעה ילדים, אני לא חושבת שמישהו היה שואל. זה חלק ממה שהתקשורת עושה. כאילו שזה משנה שיש לה שבעה ילדים. לתקשורת יש כמה תפקידים. מצד אחד, היא מתייחסת למה שמעניין את הציבור, אבל בכך שהיא מפנה זרקור לאישה אחת ולא לאיש אחר, היא מחזקת תפיסות סטריאוטיפיות. המחקר שלי היה על שיח תקשורתי של חברות כנסת בישראל בהריון ולידה. חלק ניכר מהסיקור היה סביב המרחב הביתי והאישי שלהן. על הבית, הילדים, ואיך היא מסתדרת. איך נראים הצעצועים בבית שלה. זה עונה על הלך רוח ציבורי, אבל משעתק ומעמיק את התפיסות המסורתיות של החיבור בין האישה לבית ולילדים״.

ובכל זאת, היא מוצאת שהדברים אינם גורפים: ״אי אפשר להסתכל על הדברים בתור שחור ולבן. זה לא שלחברות כנסת מתנהגים ככה ולחברי כנסת הפוך. הרי גם לדוד לוי לעגו ויש חברות כנסת שפחות סובלות מנחת זרועו של הציבור. אבל בתמהיל ובמשקל, חברות הכנסת זוכות לזה יותר מהגברים. המראה החיצוני מאוד משפיע, אם כי זה קצת השתנה, כי הבחירות נהיו יותר אישיות, אז מראה הגוף והלבוש השפיעו גם על הגברים״.