אורי גוטליב: "אורי, שי ולאה".
לאה לב: "סבאח אל חיר, אינעל העולם".
שי גולדשטיין: "רגע אתם מבלבלים אותו".
אורי גוטליב: "אה, הנה רביע, תפדל, רביע".
רביע באדר: "הלו, סבאח אל חיר".
משיב מעזה: "סבאח אל נור".
שי גולדשטיין: "סבאח אל חיר".
משיב מעזה: "סבאח אל נור".
רביע באדר: "כיף חאלק, יא סביחי?"
משיב מעזה: "מה נשמע?"

רביע באדר: "כולו תמאם".
שי גולדשטיין: "הנה הוא מדבר עברית. רגע, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה".
משיב מעזה: "כן, אני מדבר".
שי גולדשטיין: "מדבר עברית. יופי, אז אנחנו נדבר עברית זה הכי טוב. אנחנו...תשמע, אתה שומע?"
משיב מעזה: "אני שומע".
שי גולדשטיין: "אנחנו מדברים מהרדיו ואנחנו שמענו שאין חשמל בעזה".
משיב מעזה: "בסדר".

שי גולדשטיין: "וזה בעיה קשה, נכון?"
רביע באדר: "תוסיף 'אה'".
שי גולדשטיין: "אה, אה".
משיב מעזה: "נכון, אחו-שרמוטה, נכון".
שי גולדשטיין: "עכשיו תשמע איזה קטע".
משיב מעזה: "(מקלל בערבית)".
שי גולדשטיין: "למה?"
רביע באדר: "(בערבית) למה אתה מדבר ככה, גבר?"
שי גולדשטיין: "(בערבית) למה אתה...".
משיב מעזה: "(ניתוק)".
לאה לב: "מה הוא אמר, רביע?"
רביע באדר: "הוא אמר לשי שהוא בן-שרמוטה. סליחה, זה לא אני, זה הוא".
שי גולדשטיין: "חתיכת מנוול, תתקשר אליו עוד פעם. אני אסור להם, לא רק את החשמל, גם את המים אני אוריד להם עכשיו. גם את הארנונה נוריד להם".
רביע באדר: "ככה אתה נותן לו לקלל אותך?"
שי גולדשטיין: "עכשיו תראה, עכשיו תראה מה זה צרור קללות בערבית, אני יודע".
רביע באדר: "יאללה".
אורי גוטליב: "אה, אז עכשיו יהיה צרור קללות?"
לאה לב: "אתה הולך להביא לו איזה רינו צרור?"
שי גולדשטיין: "תן לי, תן לי עכשיו".
לאה לב: "אינעל העולם".
רביע באדר: "תגיד לו, תגיד לו יא אבן א-זניקי".
שי גולדשטיין: "לא...".
לאה לב: "מה זה אומר?"
רביע באדר: "אני אומר לך, תגיד לו ככה".

שיחה מפתיעה לעזה: "אל תשבו על נרות, נחבר אתכם לחשמל"

שדרני 103FM שאלו את תושבי הרצועה על מצב התשתיות הקשה בה, וקיבלו בחזרה קללות. אורי גוטליב: "אנחנו מנסים לעזור אבל הם לא נותנים לנו, אין פרטנר"