"בואו נודה על האמת", המשיך ואמר, "זה לא נגמר רק בשתיקה על דברי רבנים. גם כאשר ראש ממשלה ושרים מסיתים נגד מחצית מהעם היהודי ומדביקים להם כינויים של בוגדים ואויבים - אתם שותקים. השתיקה הזו הדהדה בימי אוסלו, והגיעה לשיא לפני רצח רבין. אולי אז, עשיתם את חשבון הנפש הציבורי, אבל זה עבר לכם ברגע שחזרתם לעמדת כוח".
עוד אמר כי "כאשר מיליוני יהודים מהזרמים הקונסרבטיביים והרפורמים מודרים מרחבת הכותל, והופכים בידי ממשלת ישראל ליהודים סוג ב' – אתם לא רק שותקים, אתם לוקחים חלק פעיל בהקצנה הזו, שאין מאחוריה הלכה כלשהיא. הרי גם רב הכותל וגם אביחי מנדלבליט המליצו על המתווה המדובר.כאשר הממשלה מאשרת פעם אחר פעם חוקים, שנועדו לשמר את הקואליציה, גם במחיר של פלגנות, של הרס הדמוקרטיה, של פגיעה באורח החיים של מיליוני ישראלים - אתם שותקים.
"כאשר אישי ציבור מ"הצד הפוליטי הנכון" נחשדים בעבירות חמורות. עבירות של שחיתות אישית, נהנתנות, קבלת טובות הנאה והשחתה של אמות המוסר של השירות הציבורי - גם אז אתם שותקים. ריבונו של עולם, מתי תפסיקו כבר לשתוק? מתי ויתרתם על "כלל ישראל"? אני יודע שהביקורת שאני משמיע כאן היא קשה. אבל אני יודע גם, שיש רבים שנמצאים כאן באולם הזה, ורבים אחרים ששומעים אותנו כעת – שמסכימים עם הביקורת הזו".
גבאי הסביר כי "אלו הם קולות מתונים שנמצאים בתוך המחנה שלכם, אבל הם כמעט אינם נשמעים. לצערי, דווקא רבני הזרם החרד"לי שמשמיעים את העמדות הקיצוניות ביותר – אלה הופכים להיות, ראש חץ מרכזי בהנהגה של המגזר הדתי. ולעומתם, קולות המתינות והפשרה נותרים מאחור. כילד בירושלים, אני זוכר את השכנים שלי, חניכי בני עקיבא. בנים ובנות יחד, יוצאים לפעולות משותפות, לטיולים משותפים. בנים ובנות, לומדים בבתי הספר הממלכתיים דתיים יחד עם כולם – ילדים ממשפחות דתיות, יותר או פחות, מסורתיות ואפילו "רחמנא ליצלן" חילוניות. היום זה לא קיים. המתינות נעלמה".
התרעות פיקוד העורף