בפתח הדברים סיפרה כי תגיע כמדי שנה לבית העלמין בב"ש: "אני אהיה בב"ש, כן. מאז שגדי נפל, זה 33 שנה, אני לא רואה את עצמי בצפירה לא עומדת שם, אני והמשפחה, הנכדים".
היא סיפרה על נסיבות נפילתו של גדי: "גדי שירת בפלחה"ן גבעתי, וב־26 בנובמבר 1990, הם יצאו למארב מתוכנן בנחל צברין למרגלות הר דב. הם יצאו תשעה לוחמים, גדי היה החובש בכוח. בתחילת ההיתקלות, נפצע אחד החיילים, חיים, וגדי טיפל בו. המ"פ שלהם שאל אותו אם הוא נשאר לשמור עליו כי אסור להשאיר חייל בשטח, אז גדי ביקש להשאיר מישהו יותר צעיר ממנו, מבחינת ותק בזמן, לשמור עליו, והם המשיכו בהיתקלות. בעצם אז הוא החליט כבר על הגורל שלו. לאחר מכן, הוא נהרג.
"הם יצאו תשעה, בהתחלה שניים נשארו, הם המשיכו שבעה כולל המ"פ שהיה איתם - ונהרגו חמישה. למ"פ היה כדור נוקר בתחילת ההסתערות, היו שם תצפיתנים, הם שמעו וזיהו אותם, ולכן כל גורם ההפתעה נעלם, וזהו. זה נגמר גרוע מאוד.
"גדי היה בעצם האחרון שנפצע, שכב בשטח, דימם כשעה וחצי. היה קשה להגיע אליו, לעזור לו, מפני ששני החיילים הנותרים שנשארו, הם ישבו בשטח והבולדרים הגדולים נראו להם כמו מחבלים. הם ישבו עם נצרות פתוחות לכל צרה שלא תגיע, אם הם יצטרכו לעשות משהו, ודיווחו שישנם עדיין מחבלים בשטח, אז היה קשה להגיע".
היא סיכמה: "אני אהיה בב"ש, כן, כי גדי קבור בב"ש. אני אעמוד שם, עם הילדים שלי, עם הבן החייל שלי שמשרת ב־8200, שהייתי אצלו ביום רביעי בבסיס וסיפרתי על גדי. הערב יש לי זיכרון בסלון לחיילים, ושם אני מספרת על הגבורה שלו ושלהם".
התרעות פיקוד העורף