בני זוג באמצע שנות השלושים לחייהם מצפון הארץ, נישאו לפני כעשור והביאו שני ילדים לעולם. לפני כשנתיים החליטה האישה ביום בהיר אחד, כי היא "אינה מתחברת עוד לקיום יחסי מין" ובעלה יצטרך להתמודד עם המצב. הבעל - שאהב ועדיין אוהב את אשתו - חשב שמדובר במשבר זמני וכי הדבר יחלוף בקרוב.
כל ניסיונותיו של הבעל להבין את פשר ההחלטה נכשלו. חלפו שנתיים מאז החליטה האישה "להתנזר" ממין, אך מצד שני היא אינה מוכנה לוותר על בעלה בקלות. לעורכת הדין שרין סולן סיפר הבעל כי אחרי שחיכה בסבלנות ואף פנה עם אשתו לטיפול זוגי, הוא ניסה לבקשתה להמתין חודשים ארוכים מעבר למה שגבר בגילו מוכן לעשות, אך כעת הוא נחוש בדעתו להתגרש.
האישה אמרה לבעלה כי היא "עייפה" ולכן היא הציעה לו לקיים יחסים מוקדם בבקרים וגם אחת לשבועיים. "בבוקר אני לא בנוי לזה", הסביר האיש לעוה"ד סולן. "אשתי הבינה כי היא אינה יכולה להחזיק אותי בנישואים במצב הזה, אני לא טיפוס של בגידות, אבל אני כן רוצה לחיות ואני מבקש להתגרש". במכתב ששלח הבעל לאשתו הוא נדהם מתשובתה: "אי קיום יחסי אישות = לא עילה לגירושין, ואם בכל זאת תעדיף להתגרש, אני אדרוש את הכתובה. אני מבינה אותך אבל לא אוותר על הכתובה".
הבעל טוען להגנתו כי לא נדרש על ידי אשתו לבצע פעולות כלשהן כתנאי לקיום יחסי אישות. "היא אוהבת את הריח שלי. היא כל הזמן נמרחת עלי. היא לא זזה מהבית בלעדי ולכן אני מבין שמדובר במשהו בה שלא קשור אלי אישית, ושהוא בלתי ניתן לפתרון". עוה"ד סולן הבהירה לבעל כי סירוב לקיים יחסי אישות זו אכן עילה לגירושין תחת ההגדרה "מורדת על בעלה" בהלכה היהודית, אך היא הסבירה כי לא בטוח שהדבר יפטור אותו מלשלם את מלוא הכתובה. יחד עם זאת, אם האישה תצהיר כי היא מסרבת לקיים עם בעלה יחסי מין, ייתכן והדבר יקל על בית הדין לסלול פשרה בנוגע לכתובה.
הבעל מתעקש כי אין לו עניין עוד בקשר עם אשתו בעקבות סירובה ולכן הוא מבקש להתגרש. שני בני הזוג נשלחו כמקובל וכנדרש על פי החוק ליישוב סכסוך. אם ההליך לא יצליח הם יפגשו במסדרונות בית הדין הרבני.