האם אתם מסוג האנשים שאוהבים לפוצץ את פלסטיק הבועות, ה"פצפצים", שבדרך כלל עוטף דברים שבירים? אם התשובה חיובית אולי יעניין אתכם לדעת מה הסיבה לכך.
המחקר המדעי הראשון על האהבה לפלסטיק בועות פורסם במרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (NCBI), מרכז שהוא חלק מהספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית בשנת 1992, כאשר 30 סטודנטים לתואר ראשון השתתפו במחקר שבדק האם פלסטיק הבועות מפחית לחץ.
המשתתפים דיווחו כי הם מרגישים אנרגטיים יותר, עייפים פחות ורגועים יותר לאחר פיצוץ בועות הפלסטיק.
פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת מערב ניו אינגלנד מצא גם הוא כי חזרה על פעילות זו מפחיתה את רמות הלחץ והחרדה ומעלה את רמות האנרגיה.
על פי דו"ח של ה"דיילי מייל", הורים לילדים עם אוטיזם דיווחו כי לפיצוץ בועות הפלסטיק יש השפעה מרגיעה על ילדיהם וחוקרים מצאו גם כי הוא עוזר להקל על בחילות במהלך נסיעות.
על פי דו"ח שפורסם ב"טיימס אוף אינדיה", הצליל של פיצוץ בועות הפלסטיק מספק עבור אנשים מסוימים מכיוון שהוא צליל ייחודי שיכול להרגיע ולהקל על מתח ולחץ.
חוקרים מאוניברסיטת סוונסי בבריטניה חקרו "דברים פתולוגיים מוזרים", שמשתמשים באפליקציות של רשתות חברתיות מדברים עליהם ומתייגים בהאשטאג "מספק באופן מוזר".
אלה כללו "פצפצים" ודברים אחרים כמו סרטונים לשבירת סבונים, ניסיון לארגן ממתקים כך שיהיו ישרים, והרבה דברים שקשורים לסדר וארגון שגובלים ב-OCD (הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית).
החוקרים מאמינים כי השתתפותם של מיליונים בפלטפורמות מדיה חברתית שונות כדי לקבל סיפוק מידי אינה יכולה להיות מקרית, והם ראו זאת כ"פעילויות הרפיה" שתורמות לייצור הורמון האושר "דופמין".
התרעות פיקוד העורף