גם 60 שנה לאחר שסיים את גן הילדים, ד"ר אודי פרישמן לא שכח את שושנה אקרלינג, הגננת האהובה שלו. השניים נפגשו לאחרונה ביוזמתה של הגננת בת ה-92, שנים אחרי שהתראו בפעם האחרונה.
"המצב קטסטרופלי": חשש לאלפיים הרוגים בשיטפונות ענק בלוב
רק בגלל תנור: האישה הודיעה כי לא תכין ארוחת חג - הבעל דרש להתגרש
אקרלינג, דיירת בדיור המוגן "אחוזת צהלה", סיפרה כיצד נולד המפגש המרגש. "ישבתי עם אפרי, בני, וסידרתי אלבומים. התבוננו בתמונות ואמרתי לו: 'אתה יודע, כל כך מעניין אותי מה קרה לילדים הללו, מה הם עושים היום... הייתי רוצה לראות אותם'".
"אפרי שאל: 'יש כאן ילד שהיית רוצה לפגוש במיוחד?'. הצבעתי מיד על אודי פרישמן. אפרי לקח על עצמו את המשימה והחל לברר במקומות שונים. הוא נמצא בארגון האחווה הבינלאומי 'הבונים החופשיים' וניסה לברר שם. למרבה המזל אחד מהחברים שהוא רופא אמר שהוא מכיר אותו ומסר לו את הטלפון. הוא התקשר והזדהה כבנה של הגננת שושנה, ואמר לו שאימו הייתה רוצה לפגוש אותו. אודי היה המום ונעתר מיד לבקשה".
השניים נפגשו והעלו זיכרונות מן העבר. ד"ר פרישמן, רופא רדיולוג, העניק לה את ספרו "העיקר השוויון בבריאות" וכתב לה הקדשה מרגשת. אקרלינג נתנה לו את התמונה מהגן וכתבה גם היא הקדשה.
"להסתכל על התמונה ולראות את אודי הקטן שעומד היום לידי, אב לשלושה ילדים וסב לשבעה נכדים, כאילו היה זה תמול שלשום, זה לא ייאמן", סיפרה אקרלינג כשעיניה נוצצות.
פרישמן נולד בארץ להורים שעלו מהונגריה. בבית דיברו רק הונגרית וכשהוא נכנס לגן בגיל 4 הוא למד לראשונה עברית. סבו נהג ללוות אותו לגן מדי יום.
"שושנה מלווה אותי 60 שנה מאז שהייתה הגננת הראשונה שלי. אין פעם שאני עובר לאורך השנים ליד מה שהיה פעם הגן שלי עם הילדים והנכדים, ואני לא מזכיר את החוויות המיוחדות בזכות שושנה, אותה אני זוכר בצורה בהירה. לפגוש אותה היום ולשמוע את סיפור קליטתי בגן מפיה מחזירה אותי לאחור 60 שנה. אני זוכר את הגננת המחבקת כאילו זה קרה אתמול. לא אשכח את הארמונות שבניתי מחימר ששושנה שמה בתצוגה בגן", סיפר פרישמן בהתרגשות.