היא סיפרה למעריב: "כשהתחילה המלחמה, כמו הרבה מאוד אנשים חשבנו איך אפשר להירתם ולעזור למי שצריך. תוך כמה שעות החלטתי להרים את הפרויקט הזה כדי להנציח את הנרצחים, והאמת שדי מהר הדברים התגלגלו. בהתחלה הבאתי את הציוד האמנותי האישי שלי ובשנייה נרתמה כמות מטורפת של אנשים והיום יש לנו קבוצה של כמעט 50 מתנדבים ומתנדבות, וכרגע הפעילות מתקיימת מהבית של ההורים שלי".
"מה שקורה בפועל הוא שאני מקבלת פניות ממשפחות ומחברים - וככל שעוברים הימים יותר ויותר משפחות פונות אליי עם הסיפורים הכי קשים. זוג הורים שנרצחו והשאירו ילדים יתומים, אימהות שאיבדו את הילדים שלהן שפונות אליי", סיפרה בכאב.
"מי שפונה אליי מקבל שאלון מעמיק, בו הוא מספר לנו פרטים על בן משפחתו, וזאת כדי שנוכל להכיר יותר לעומק. מטרת האלבום היא 'ספר חיים' למשפחה השכולה, שמכיל סיפורים ותמונות, ועיקר מטרתו להיות אישי ומייצג, ובגלל זה חשוב לנו להיות בקשר אישי עם המשפחה, כדי לדעת יותר", אמרה.
בר און המשיכה: "לוקח לנו בין 100 ל-200 שעות עבודה להכין כל אלבום ואנחנו כבר ממש הופכים להיות 'חברים' של אותו האדם שבתמונות. עד כה פנו אלינו כ-40 אנשים, ויש כרגע כ-20 משפחות ששלחו לנו מספיק תמונות כדי שנוכל להתחיל בעבודה. הפרויקט כבר גדול, המון אנשים מדהימים לוקחים בו חלק וכבר שלושה שבועות מגיעים בכל יום לעזור לנו".
התרעות פיקוד העורף