מגיפת הקורונה גרמה לנו להיות זהירים יותר וחשדניים בכל מה שקשור במפגש עם בני אדם – דבר שהיה הכי טבעי ומקובל עד לפני שהנגיף העולמי נכנס לחיינו. אך בעקבות ההגבלות, ניווט בתחבורה ציבורית הפך להיות נושא, שגם הנוסע המנוסה ביותר בעולם, מעולם לא התמודד איתו לפני כן. אם פעם העדפנו מהירות, היום רוב האנשים מעדיפים בטיחות.
במהלך הסגר ולאורך כל תקופת הקורונה, השימוש בתחבורה ציבורית ירד. אך כאשר הסגר מתחיל להיפתח ועובדים רבים חוזרים אל מקום העבודה שלהם, התחבורה הציבורית חזרה להיות מוקד הדבקה מאתגר. אז איך נוסע ממוצע יוכל להפחית את הסיכון? יש כמובן את הדברים החיוניים שיש בהם צורך, כמו חבישת מסכה, הימנעות משעות העומס במידת היכולת ומעקב אחר ההנחיות. אבל יש גם עוד מספר צעדים נוספים, פחות ברורים מאליהם, שכדאי להתייחס אליהם.
תובנות ממחקר של רשות התחבורה בבריטניה ובחינה פסיכולוגית של מספר רב של נוסעים, עלו רמזים שיכולים להצביע על השינויים שיחולו בחודשים הקרובים. כיוון שהנגיף עובר באוויר, ככל שאנחנו נושמים, משתעלים ומדברים אל אותו חלל, בעיקר אם הוא סגור, כך יש סיכוי גבוה יותר להידבק בנגיף. בהמלצת המחקר, אם יש אפשרות לנסוע אל מקומות העבודה על אופניים, קטנוע, או אפילו הליכה ברגל – עשו זאת, זו האפשרות הטובה ביותר שתעשה לכם חיים קלים.
כמובן שנסיעה ברכב פרטי היא אופציה מצוינת, אך במידה והיא נעשית בצורה פרטנית, היא עלולה לגרום לבעיית הכלל, שכן, תהיה יותר תנועה בכבישים, יהיו יותר פקקים וגם זיהום האוויר יעלה. לכן, אולי לא מדובר בפתרון הטוב ביותר מבחינה חברתית. חוקר תחבורה באוניברסיטת לונדון, ניק טיילר, המליץ על נסיעה ברכבת או אוטובוס, אך הוסיף לכך מספר דגשים חשובים שכדאי שתזכרו: "תמיד יש לקחת בחשבון בזמן תכנון המסלול, את מידת האוורור של אמצעי התחבורה הנבחר. ככל שאמצעי התחבורה מאוורר יותר, כך החלקיקים מתפזרים באוויר והרוח יכולה להרחיק אותם מגופנו. ברגע שאנחנו נמצאים בחלל אטום, לחלקיקים יש פחות מרחב תנועה ואנו יכולים להידבק". כלומר, על פי החוקר טיילר, ככל שיש יותר חלונות – כך עדיף.
באופן כללי, מערכות האוורור בתחבורה ציבורית פחות עדיפות על אלו שבמטוסים. זאת, כיוון שהאוויר במטוס הוא אוויר שעובד על מערכת של סירקולציה באמצעות מסנני HEPA מתוחכמים שאמורים בכל כמה דקות לאסוף את החלקיקים הנגיפיים ולהפריש אוויר נקי יותר. "מערכת האוורור במטוסים היא למעשה אולי הטובה ביותר שתוכלו למצוא. בניגוד לרכבות ואוטובוסים, זרימת האוויר במטוס עוברת ישירות מהתקרה לרצפה וכך החלקיקים הנגיפיים נשארים צמודים אל רצפת המטוס", אמר טיילר.
ששש...
בנוסף לכל אלו, לחוקרים יש משפט שעלול לסכם את ההסבר, שיבוא ישר אחריו – שתיקה שווה זהב. כלומר, סביבה רועשת, בהם אנשים חייבים לדבר ולהישמע, היא ודאי בסיכון גבוה יותר מאשר חללים שקטים. זו בדיוק אחת הסיבות בגללן מועדוני לילה או ברים הם האחרונים שיחזרו לשגרה, כמו גם במקומות המרכזיים אוהדי ספורט. כך, גם באמצעי התחבורה, רצוי שתשמרו על השקט ותתעסקו בענייניכם, למען הבריאות שלכם כמובן.
איפה לשבת?
ממחקר סיני שנערך לאחרונה, עלה כי גם לבחירת המושב שלכם בתוך אמצעי התחבורה הציבורית יש השפעה על אחוזי ההידבקות שלכם. על ידי מעקב אחר יותר מ-2,000 נוסעים, שנשאו את הנגיף בגופם, אפשר היה לראות כיצד הם העבירו לסובבים אותם את הנגיף. מהמחקר עלה כי ישיבה באותה השורה, במיוחד בכיסא הסמוך, היא בעלת הסיכוי הגבוה ביותר להדבקות. עוד התברר, כי נוסעים שישבו אחד מאחורי השני כמעט ולא נדבקו, ככל הנראה כיוון שהמושב סיפק מעין מחסום. כמו כן, מסעות ארוכים יותר, באופן לא מפתיע, הם גם בעלי הסיכון הגבוה ביותר, בשל משך הנסיעה שהאריך את האינטראקציה ואת זמן התפשטות הנגיף באוויר. עם זאת אפשר להירגע, כיוון שמהמחקר עלה כי שימוש בכיסא של אדם שנשא את הנגיף, כמעט ולא מדבק.
איפה לעמוד?
מחקר נוסף, שעסק בהתנהגות הנוסעים ברכבת התחתית בניו יורק, ארה"ב, עלה כי אנשים שמעדיפים לעמוד בתוך אמצעי התחבורה לווא דווקא מקלים על עצמם, כיוון שהמגע בידיות ההחזקה או בעמודים יכולה להיות מדבקת. במידה ואדם שנושא את הנגיף נגע בעמוד לפני כן, העמוד עלול להפוך למקור הדבקה פוטנציאלי כאשר אנו נוגעים בו ולאחר מכן נוגעים עם אותה היד באף או בפה. בנוסף, החוקרים הבינו כי אנשים נוטים להתעכב יותר ליד הדלתות, להישען עליהן ולגעת בהן. לכן, דלתות האוטובוסים והרכבות אולי מספקות יותר אוויר, אך גם יכולות להיות מקור הדבקה בשל העומס המתרכז בסמוך אליהן. עוד עלה כי גברים נדבקו באמצעי התחבורה יותר מנשים, אולי בגלל הרגלי ההיגיינה ואולי כי הם פשוט נוטים לגעת יותר בחלקים שונים באמצעי התחבורה.
בודדים קדימה
נסיעה קבועה בתחבורה ציבורית של אנשים פרטיים, יכולה דווקא להפחית את ההדבקה אם הבודדים יתרכזו בחלק הקדמי של אמצעי התחבורה. זאת, כיוון שבמידה ואנשים שנוסעים בצורה משותפת באופן קבוע מתרכזים יחד, הם יוכלו להפחית את האינטראקציה עם אנשים נוספים שעלולים להיות נשאים של הנגיף. אך יחד עם פרט זה, המחקר טען כי רצוי, לאורך תקופת הקורונה, להפחית את כמות הנוסעים בכלל אמצעי התחבורה על מנת ליצור כמה שפחות אפשרות הדבקה פוטנציאליות.
אז מתברר כי יש דרכים להפחית את הסיכון בתחבורה הציבורית לטווח הקצר, אך ישנן שאלות גדולות יותר שעולות והן מתי נוכל להעריך מחדש את החיכוך עם בני אדם נוספים ולשוב לשגרה? איך תראה נסיעה בתחבורה ציבורית בעוד שנה או שנתיים? האם נמשיך להתמקד בבטיחות על פני מהירות? לכל זאת, אין עדיין תשובה, אך כל שנותר לנו לעשות הוא לשמור על הכללים בדרכים ולקוות לעתיד טוב יותר.