הכרעת דין יוצאת דופן התקבלה לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה, כאשר ארבע אחיות עתרו לביטול צוואת אמן המנוחה בטענה כי בנה ובתו השפיעו עליה. תביעתן של ארבע האחיות התקבלה לאחר שצעירה, תושבת האזור, הגישה בקשה לקיום צוואה שבמסגרתה הורישה לה סבתה המנוחה את כל עזבונה. מיד לאחר הגשת הבקשה, מיהרו ארבע בנותיה של המנוחה להגיש התנגדות.
לטענתן, הצעירה ואביה ניצלו לרעה את המנוחה, "השפיעו עליה וניתקו אותה מהעולם החיצוני". השופטת בתיק, אילת גולן תבורי, קבעה כי בעקבות מכלול הראיות והעדויות שהובאו, היא התרשמה כי בנה של המנוחה, באמצעות בתו, ניתק אותה מבנותיה ומהסובבים אותה. כמו כן, תבורי הוסיפה כי העותרות הוכיחו כי אמן "הייתה במצב של תלות ברורה בבנה ובנכדתה בכל המובנים, כולל טיפולים נפשיים וכלכליים. היא מודרה מבני משפחה נוספים עד למצב שבו הכניסה והיציאה מהבית שלה נשלטו על ידי בנה ובתו - באמצעות מפתח מנעול ומצלמות. איש לא היה יוצא ונכנס לבית מבלי אישורם של השניים".
עוד נטען בהכרעה כי תופעת "ניכור לעת זקנה", שבה אחד הילדים פועל להרחקה, ניכור והדרה של ילדים נוספים, התרחשה במקרה זה. תבורי דחתה את טענת הנכדה כי יש לאשר את הצוואה נוכח הטיפול שלה במנוחה. "בית המשפט אינו בוחן את תוצאת הצוואה והזוכה בה, בבחינת חלוקת 'גמול' או 'ענישה' על מעשיו לאורך חיי המנוחה".
עו"ד ענת לוי ממשרד כהן דקר פקס ברוש המתמחה בדיני משפחה הסבירה: "בעת עריכת צוואה, ישנה חשיבות יתרה ואף מכרעת לבחינת רצון המנוח בעת עריכת הצוואה, באופן שבו היא תיעשה ברצון חופשי ובלתי תלוי, וללא השפעה פסולה שפגמה בו ושללה אותו. אם ישנה השפעה פסולה שכזו הצוואה אכן תיפגם עד לכדי פסלותה".
עו"ד ארתור שני, מומחה לדיני ירושה וצוואות הוסיף: "אנו עדים להתגברות מקרים של התנגדויות לקיומן של צוואות, בנימוקים של השפעה בלתי הוגנת, תלות וכיוצא בזה. עם עליית תוחלת החיים במדינת ישראל מחד, והתעשרות האוכלוסיה מאידך, יחד עם העדור חיוב במס ירושה או מס עזבון בהתאם לדיני המס והירושה במדינת ישראל, ישנם יותר ויותר מקרים, אפילו בשיטת "מצליח", בהם מנסים להתעשר שלא כדין על חשבון מנוח או מנוחה. מומלץ לאוכלוסיה בחום, לערוך כבר בגיל 40-50 יפוי כח מתמשך יחד עם צוואה, על מנת למנוע מקרים של ניכור ההורה המבוגר מילדיו האחרים, השתלטות על רכוש ובסוף - מניפולציות בצוואות. ביטול צוואה מעיד על מקרה חד משמעי של השפעה בלתי הוגנת, שכן הנטייה הראשונית של הדין בצוואות וירושות - היא לקיים את רצון המצווה, והתוצאה מלמדת כי לא כך היה המקרה הזה".