בתקופה שקדמה לאבחון, סבלה סוולו מתסמינים מדאיגים: "בתקופה הזו הייתי מורידה במשקל, סובלת מזיעת לילה, עייפה באופן תמידי וסובלת מזרם בלתי פוסק של הצטננויות ושפעת, אבל פשוט חשבתי שאני עובדת יותר מדי ומתישה את עצמי". התסמין המטריד ביותר היה גירוד קשה ברגליים. "התסמין הבולט ביותר שהוביל אותי למרפאה מספר פעמים היו הרגליים המגורדות שלי בצורה בלתי נסבלת. הייתי מגרדת עד שפצעתי את העור, מה שהיה גורם לי להישאר ערה כל הלילה". רופאיה חשבו שמדובר בבעיות כגון לחץ, אלרגיות או אורטיקריה, וטיפולים שונים לא הועילו.
נקודת המפנה הגיעה כאשר, לאחר שהייתה מחוץ לעבודה במשך כשבועיים עם התקף חמור של שפעת, שלאחר מכן הוביל לגילוי של גוש בגודל אפרסק בצד צווארה. היא הודתה שחשבה בתמימות שאין שום דבר רציני שיכול להיות לא בסדר. למרות החשש שהיא "מבזבזת את זמנם של כולם" ומדאיגה אותם לריק, פנתה לבדיקות ואובחנה עם לימפומה הודג'קין בשלב 4. סוולו הסבירה שלימפומה קשה לזיהוי מוקדם בשל תסמינים מטעים, וזו הסיבה שהמחלה מאובחנת כל כך מאוחר.
ההשלכות האישיות של המחלה היו עמוקות. סוולו נכנסה לגיל חפיפה מוקדם, תהליך שתיארה כ"להיות מוכה על ידי אוטובוס", במיוחד בשל הפגיעה בפריון שלה בגיל צעיר. היא הדגישה את הקושי הרגשי - בגיל 28 לא היה לה אף אחד בגילה לדבר איתו על החוויה. היא הסבירה: "בכל גיל זה יכול להיות קשה, אבל בגיל 28 לא היה לי אף אחד בגילי לדבר איתו על זה. אף אחד מהחברים שלי לא הבין מה אני עוברת, וככל שהם היו תומכים, קשה לנחם ולהזדהות עם משהו שאינך מבין".
התרעות פיקוד העורף