יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה היא אחת התקופות הטענות ביותר עבור משפחות רבות בישראל, ובפרט עבור לוחמים ואזרחים הסובלים מהפרעה פוסט-טראומטית (PTSD). התסמינים והשינויים ההתנהגותיים הקשורים ל-PTSD מתעצמים לעתים קרובות בתקופה זו, כאשר הטקסים, הצפירה, והאווירה הלאומית מעוררים מחדש זיכרונות וחוויות טראומטיות.
במהלך תקופת יום הזיכרון, לוחמים רבים החווים PTSD עשויים להתמודד עם הצפה רגשית משמעותית. האווירה הציבורית, השידורים בתקשורת והטקסים הממלכתיים יכולים להוות טריגרים משמעותיים המחזירים אותם לחוויות הקרב, לאובדן חברים, או לרגעי האימה שחוו בשדה הקרב או באירועי טרור. התנהגותם עשויה להשתנות באופן משמעותי - התרחקות חברתית מהקרובים אליהם, התפרצויות כעס, חרדות מוגברות, או הימנעות מהשתתפות בטקסים ואירועים קהילתיים הקשורים ליום הזיכרון.
הבנת המאפיינים הייחודיים של טראומות הקשורות לשירות צבאי, לחימה, מילואים, או חוויות מבצעיות תסייע לכם להבין טוב יותר את החוויות שעובר האדם הקרוב לכם.
במהלך יום הזיכרון עצמו, היו ערים לכך שהצפירות, התכנים בתקשורת והאווירה הציבורית עלולים להוות טריגרים משמעותיים. שאלו מראש את הקרובים אליכם כיצד הוא מעדיף להעביר את היום - האם ישנה העדפה להישאר בבית? להשתתף בטקס מסוים? תנו לגיטימציה לכל בחירה, גם אם היא שונה ממה שמקובל חברתית.
תכננו פעילויות חלופיות בהתאם לצורך. במקום השתתפות בטקסים המוניים, אולי יעדיף יקירכם זיכרון פרטי ואינטימי יותר - כמו ביקור בטבע, כתיבת זיכרונות, או שיחה על חברים שנפלו במסגרת משפחתית מצומצמת.
חשוב במיוחד לאפשר מרחב נפשי ללוחמים שאיבדו חברים קרובים. היום עבורם אינו רק יום לאומי, אלא גם אישי מאוד. לעתים, הצורך להתייחד עם הזיכרונות והאבל האישי גובר על הרצון להשתתף בחוויה הלאומית הקולקטיבית.
יש להבין כי בתקופה זו, תגובות הכעס אינן מכוונות אישית כלפי בני המשפחה, אלא מהוות ביטוי למצוקה פנימית עמוקה. הן עשויות לבטא תחושות אשם של ניצולים ("למה אני שרדתי והוא נהרג?"), כעס על המערכת הצבאית או המדינית, או תסכול מול הפער בין הנרטיב הציבורי של גבורה והקרבה לבין החוויות האישיות הטראומטיות.
בימים אלה חשוב במיוחד ליישם את אסטרטגיית "פסק הזמן" בצורה מותאמת. כאשר אתם מזהים סימני מצוקה, הציעו לצאת להפסקה מהאווירה, אולי נסיעה קצרה למקום מבודד, הליכה, בישול, או כל פעילות אחרת שיכולה להקל על הזכרונות הקשים.
חשוב לתזמן נכון את השיחות הרגישות - מומלץ להימנע משיחות טעונות על נושאים פוליטיים או ביטחוניים במהלך תקופה זו, אלא אם יקירכם יוזם אותן. אם עולים נושאים כאלה, הקשיבו ללא שיפוטיות, גם אם הדעות המובעות נשמעות קיצוניות או שונות ממה שהכרתם בעבר.
הימנעו מביטויים כמו "כולם משתתפים בטקס", "זו חובתנו הלאומית", או "אתה חייב להתגבר על זה". הביטויים האלה עלולים להגביר תחושות אשמה ובידוד. במקום זאת, הדגישו את הלגיטימציה לכל דרך התמודדות - "אני מכבד/ת את הבחירה שלך", "נעשה מה שנכון עבורך".
שימו לב שבתקופה זו, גם שתיקות עשויות להיות משמעותיות. לעתים, הצורך בשקט ובהתבודדות מבטא צורך בעיבוד רגשי. אפשרו מרחב זה, אך הבהירו שאתם זמינים להקשבה בכל עת.
אם יקירכם מעוניין בכך, עודדו שיחות על זיכרונות מהשירות הצבאי או על חברים שנפלו. לעתים, שיתוף הסיפורים במרחב בטוח ותומך יכול להיות מרפא. הקשיבו באמפתיה, שאלו שאלות מתעניינות, אך אל תלחצו לפרטים שהאדם אינו מוכן לשתף.
הכירו בכך שגם לכם יש רגשות מורכבים בנוגע ליום הזיכרון. אולי גם אתם איבדתם אדם קרוב במלחמות ישראל, או שאתם חווים חרדה מוגברת בשל האווירה הציבורית. תנו לגיטימציה לרגשות אלה, ואל תרגישו אשמים על כך שגם לכם קשה.
אל תישאו לבד באחריות. התחברו למשפחות אחרות המתמודדות עם אתגרים דומים. ארגונים כמו "משפחות בצל הטראומה" ו"פורום משפחות נפגעי PTSD" מקיימים לעתים קרובות מפגשי תמיכה ייעודיים לקראת ימי זיכרון.
נסו למצוא באירועי יום הזיכרון גם משמעות ותקווה. לצד הקושי, רבים מוצאים נחמה בתחושת השייכות והערבות ההדדית המתעוררת ביום זה. אם המשפחה בוחרת להשתתף באירוע זיכרון, שקלו לבחור אירוע קטן וקהילתי שמאפשר פרישה מהירה במקרה הצורך.
הקפידו על שגרת חיים בריאה במיוחד בתקופה זו - שינה מספקת, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית מסייעות בהפחתת המתח והשמירה על חוסן נפשי. שקלו הפחתת החשיפה לתקשורת ולרשתות החברתיות בימים אלה, שם העיסוק האינטנסיבי באובדן ובשכול עלול להעצים את המצוקה.
חשוב במיוחד בתקופה זו לאפשר את המורכבות - את המתח בין הזיכרון הלאומי לבין הצורך בשמירה על בריאות נפשית, בין הרצון לכבד את הנופלים לבין ההכרח לשמור על יקירכם ועל עצמכם. זכרו כי ההנצחה והזיכרון יכולים ללבוש צורות רבות ומגוונות, וכי הדרך הנכונה ביותר לציין את יום הזיכרון היא זו המכבדת את הנופלים תוך שמירה על שלומם הנפשי של החיים.
התרעות פיקוד העורף