"לאשתי היה רומן והיא מנסה לחזור לחיים שלי. יש לנו בן עם צרכים מיוחדים שהתקשה להבין למה אמא שלו לא גרה איתנו יותר", כך פתח את דבריו הגבר.
הצורך לשמור על יציבות עבור הילד הוביל להסדר חדש, האישה חזרה פיזית הביתה אך עם גבולות ברורים. "הגענו להסכם והיא חזרה הביתה אבל לא חזרה לחדר השינה שלנו. המצאנו סיפור שיעזור לו לקבל את השינוי הזה".
החזרה לשגרה יצרה תחושה חיובית במקום המגורים, דבר שהבעל מעריך למרות הקשיים הרגשיים, "הבית שוב מרגיש כמו מקום משפחתי עם הנוכחות שלה שם, וזה נחמד לכולם. אני לא מסוגל להתמודד עם שום קירבה פיזית אחרי שהיא שכבה עם גבר אחר".
הפגיעה הרגשית עמוקה ומשפיעה על יכולתו לסלוח, עם תחושות של בחילה וכעס שעדיין תופסות את מקומן, "זה מגעיל אותי שהיא עשתה את זה אחרי כל השנים שלנו יחד. אבל האווירה בבית נעימה, ואני מאוד אסיר תודה על זה".
הקונפליקט המרכזי נוצר מההבדל בין הרצון לשמור על הרמוניה לבין הצורך בגבולות אישיים, "הבעיה היא שהיא נהיית קרובה מדי, נוגעת יותר מדי. אני לא רוצה לריב כי היחסים שלנו כל כך טובים עכשיו, אבל אם היא תמשיך ככה, הדברים ישתנו".
הוא חושף כי "יכול להיות שאחזור לנקודה שבה אני ארצה להיות אינטימי איתה שוב, אבל לא עכשיו. היא פשוט נראית כאילו שכחה שהיא זו ששברה את הנישואים שלנו".
הרצון להימנע מעימות נובע מהחשש לפגוע בתהליך השיקום העדין שכבר החל: "זה משהו שאני לא רוצה לדון בו כי זה רק יזיק למה שהצלחנו לבנות מחדש. איך אני עוזר לה לראות את כל זה מנקודת המבט שלי?"
היא מדגישה את הצורך בהבנה הדדית, גם של הכאב וגם של הרצון לתיקון: "זה יועיל אם תעזור לה להבין מה אתה רוצה ממנה בזמן שהיא גרה איתך שוב ובשביל שהיא תקבל את המוטיבציה שלה לנסות לפצות אותך".
המורכבות של המצב דורשת התמודדות עם שכבות רבות של פגיעה ותיקון, לא רק עם הבגידה עצמה: "יש כל כך הרבה לדון בו ולמרות שהרומן הוא העדיפות שלך, אני מרגישה שעכשיו כשאתם שוב יחד, נושאים אחרים יצטרכו לעלות ביניכם".
היועצת מסיימת בהדגשת הקושי המהותי של חיים משותפים ללא כללי משחק ברורים: "קשה להיות תחת אותה גג עם תנאים שלא דיברתם עליהם במלואם. דבר איתה כדי לנסות לעבור דרך הפרידה ולהבין איך עתיד פוטנציאלי יכול להיראות".
התרעות פיקוד העורף