"כשאשתי נפטרה מסרטן בשנה שעברה בגיל 55, זה ריסק משהו בתוכי שעדיין לא מצאתי איך לתקן. היינו נשואים במשך 18 שנים. האמנתי במה שהיה לנו. הייתה זו שותפות נאמנה ויציבה שנשאה אותנו דרך העליות והמורדות של חיי הבגרות".
הבעל המתאבל מתאר איך האמין בנאמנות שלהם: "מעולם לא הטלתי ספק באהבתה או בכנות שלה. במהלך מחלתה, הייתי לצידה בכל פגישה ולילה ארוך. קברתי אותה תוך כדי שאני מאמין שאני מכבד מישהי שבאמת הכרתי. אבל מאז גיליתי שלא הכרתי אותה כפי שחשבתי".
הגילוי המזעזע הגיע בזמן שסידר את חפציה האישיים: "בזמן שעברתי על חפציה, מצאתי טלפון נייד ישן מוחבא בחלק האחורי של הארון שלנו. זה לא היה אחד שהיא השתמשה בו באופן קבוע, ולרגע הנחתי שזה רק עוד מכשיר מיושן שצריך ללכת לפח. אבל טענתי אותו והדלקתי אותו, ומה שמצאתי הפתיע אותי לחלוטין".
התגלית שינתה את תפיסתו לגבי נישואיו לצמיתות: "היו הודעות לגבר אחר. עשרות מהן, על פני חודשים, אולי יותר. הם דיברו בדרכים שהבהירו שזה לא היה מקרה חד-פעמי או טעות קצרה. הן הפסיקו כשהיא חלתה".
הוא מתמודד עם המציאות שאשתו חיה חיים כפולים: "לאשתי היו חיים מחוץ לנישואים שלנו שלא ידעתי עליהם כלום. מאז הגילוי הזה, התקשיתי להשלים בין האישה שחשבתי שאני מתאבל עליה לבין זו שגיליתי".
הבושה והבדידות מכבידות עליו יום אחר יום: "לא סיפרתי לאף אחד, לא למשפחה שלנו, לא לילדים שלנו ביחד או לבת הבוגרת שלי מהנישואים הראשונים שלי. אני מתבייש, נבוך. אני נושא את זה לבד וזה נהיה כבד יותר מיום ליום".
האבל שלו הפך למורכב ובלתי מובן: "אנשים מדברים על אבל כמשהו קדוש. אני מרגיש כמו מתחזה עכשיו. אני עדיין בוכה עליה, אבל עכשיו אני לא יודע למה הדמעות האלה. מה אני עושה עם האמת הזאת שמרגישה אכזרית מדי לשתף, אבל כבדה מדי להסתיר?"
"אתחיל באמירה, אני כל כך מצטערת. לא רק על אובדן אשתך, אלא על המציאות האכזרית של הצורך להתאבל על שני דברים בבת אחת - האישה שאיבדת, והנישואים שחשבת שהיו לך. זו מכה כפולה. אם לא תיזהר, אבל כזה יכול להתקשות למרירות".
היא מזהירה מפני הסכנה של התקעות בכעס: "חמשת השלבים הקלאסיים של האבל הם הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה. אבל עם מה שגילית זה עתה, אתה מסתכן בחניה בשלב הכעס ולעולם לא לעזוב אותו".
הוקינג מציעה פתרון מעשי לבדידותו: "אז הנה המשימה הראשונה שלך: דבר. ספר לאדם אחד. מישהו בטוח. מישהו שיכול לשבת איתך באי-הנוחות בלי לנסות לתקן את זה. אמרת שיש לך בת בוגרת - אולי היא האדם הטוב ביותר?"
היא מדגישה את הסכנות של שמירת הסוד: "אם תשמור את זה, הטינה הזו תכרסם בכל דבר טוב בחייך - למרות שאתה לא זה שעשה משהו לא בסדר. ראיתי אנשים שהופכים את הסודות של מישהו אחר לכלא אישי שלהם. הם נושאים בושה שאינה שייכת להם ומסגרים מחדש זיכרונות שמחים כשקרים. אל תעשה את זה לעצמך".
היא מכירה בזכותו לכעס ובצורך לטפל בו: "אתה לא חייב לקבור את הכעס שלך לצידה. מה שאתה כן צריך הוא מקום בטוח לומר איך אתה באמת מרגיש בלי אשמה. לשמור את זה בפנים רק יעשה לך רע".
הוקינג מציעה פרספקטיבה מורכבת יותר על המצב: "כן, היא בגדה בך. אבל זה לא מבטל את כל מה שהיה אמיתי בנישואים שלכם. ו... אני הולכת לספר לך אמת אכזרית שרוב האנשים פוחדים לומר בקול רם: אפשר לאהוב יותר מאדם אחד בו-זמנית. זה לא הופך את זה לנכון, אבל זה אנושי. אלוהים יודע, הייתי שם".
היא מעודדת אותו לא לפקפק באהבה שהייתה בינו לבין אשתו: "רק כי היא ניהלה רומן לא אומר שהיא לא אהבה אותך. אתה צריך לדעת את זה בליבך, אחרי שטיפלת בה בחודשיה האחרונים. אני לא אומרת לך לסלוח לה, אבל אני כן מבקשת ממך לא להטיל ספק באהבה שהייתה לה אליך. זה אומר המון שכשהיא הבינה שנשאר לה רק זמן קצר, היא סיימה את הדברים עם הרומן ופנתה אליך".
היא מכירה בכוחו ובמעשיו הטובים במהלך המחלהף "מה שחשוב כאן הוא שהתייצבת כשזה היה חשוב. אתה צריך לטפוח לעצמך על השכם על היותך אדם חזק, מוסרי ואוהב. חשוב גם לזכור שסליחה לא פועלת לפי לוח זמנים. מותר לך להיות זועם - ובלי מוצא או סגירת מעגל, הייתי ממליצה בחום על פעילות גופנית. היית מופתע כמה כעס אנחנו מאחסנים בגופנו".
היא מסיימת בהודעת עידוד ותקווה: "היית אמיץ מספיק לאהוב אותה ולדאוג לה עד מותה. אתה עכשיו אמיץ מספיק להתמודד עם האמת. וכשתהיה מוכן, תהיה אמיץ מספיק לשחרר את זה".
התרעות פיקוד העורף