ספרה של פרל מ-2006 "Mating In Captivity: Unlocking Erotic Intelligence" הוא רב-מכר עולמי, שתורגם ל-24 שפות, עם יותר ממיליון עותקים שנמכרו. הפודקאסט שלה, "Where Should We Begin? with Esther Perel" זכה לקהל באותה מידה, בעוד שמעריציה באינסטגרם מונים יותר משני מיליון - וכל זאת בזמן שהיא ממשיכה לעבוד כמטפלת זוגות ומשפחות בניו יורק.
"מעולם לא חשבתי שעדיין אהיה כאן, בשנה הבאה נציין 20 שנה לספר שלי", היא אומרת בחיוך ביישן. "זאת לא הייתה הצלחה מיידית", פרל מודה על הספר שלה. "לקח כמה שנים לא מעטות עד שהוא הפך להיט אצל הקוראים. כשהזמנים השתנו, אני חושבת שאנשים התחילו להבין את זה, והתחיל להיות שיח שונה על מיניות בהקשר של מערכות יחסים מחויבות".
בעבר נישואין היו עניין פרקטי, אבל היום אנחנו מצפים מהשותף להיות גם החבר הכי טוב שלנו והתמיכה הרגשית שלנו. הקרבה הרגשית הזו הורסת את המסתורין שצריך עבור התשוקה.
"המרכיבים שחיוניים לאהבה הם לא בהכרח אותם אלה שמזינים את התשוקה", היא ממשיכה. "אהבה רוצה קרבה, אהבה רוצה לכווץ את המרחק, היא רוצה למזער את המתח. תשוקה משגשגת על הדברים האלה".
"הראשונה היא כשאני רואה אותו קורן, מוכשר, בסביבה שלו", היא אומרת. "השנייה היא כשהיינו פרודים ואנחנו מתאחדים. השלישית היא כשהוא מפתיע אותי - זו יכולה להיות הפתעה מכל סוג, אם הוא מספר לי משהו שלא ידעתי עליו או אם הוא מראה צד שלא נהגת לראות לעיתים קרובות. ולבסוף, כשאני רואה אותו בעיניים של אחרים, כשאני רואה איך אנשים אחרים מביטים בו או מקשיבים לו כשהוא מדבר".
"בכל אחד מהתיאורים האלה האדם הכה מוכר הזה הוא לרגע קצר משהו מסתורי, משהו לא ידוע, ובמרחב הזה בינך לבינו יש את היסוד האירוטי הזה", מסבירה פרל.
כשמדובר בשחזור מין ותשוקה למערכת יחסים ארוכת טווח, הטריק הוא ליצור עצמאות. "עוד ב-2006, הייתי קוראת לזה מרחק, אבל אנשים לא הבינו: אתם לא צריכים להעמיד פנים שאתם מרוחקים", היא אומרת. "זה קשור לעצמאות, זה קשור לזכור שהשותף שלכם הוא אדם שונה מכם".
פרל מאמינה שיחסים טובים הם כמו אקורדיון: הם צריכים גם קרבה וגם מרחק, אחדות ועצמאות, דמיון והבדל.
"מיטות נפרדות, נסיעה נפרדת, כל הדברים האלה יכולים לעזור", מייעצת הפסיכותרפיסטית. "אתם לא צריכים ללכת להכל יחד, לעזוב יחד, ללכת לישון יחד, להתעורר יחד. תשוקה צריכה מקום: היא צריכה חופש, היא צריכה מסתורין, היא צריכה את הלא נודע כדי שיהיה משהו לחקור. היא צריכה גשר לחצות כדי ללכת לבקר מישהו. אם התערבבתם, אתם לא יכולים לקיים יחסים כי אתם כבר אותו אדם".
איך העצמאות הזו תיראה זה כבר תלוי בזוג. בספרה, פרל דנה בזוג שלמד לגלות מחדש את המטען האירוטי פשוט על ידי הימנעות ממגע פיזי למשך שבוע, בעוד שאחרים מוצאים את זה על ידי חקירת תחביבים נפרדים.
"בין 2006 להיום, נוכחות הוא הדבר החשוב ביותר שאיבדנו", היא עונה. מה שהתחיל כזוגות שצופים בטלוויזיה יחד, הפך לזוגות שגוללים בטלפון על הספה זה לצד זה עם הטלוויזיה ברקע. "ואז בשלב מסוים אחד מכם רוצה לומר משהו לשני אבל השני עדיין גולל ומהנהן ונותן לכם את סוג התגובה הדיגיטלית הזו. האדם שם אבל הוא לא נוכח. זה נורמלי עכשיו, ואנחנו תוהים למה אנשים עושים פחות סקס?"
"מין זה לא רק משהו שאתה עושה, זה מקום שאתה הולך אליו, עם אדם אחר", מסבירה פרל. "אז לאן אתה הולך? איזה חלקים שלך אתה מחבר כשאתה חווה מיניות? האם זה מקום לאיחוד רוחני? האם זה מקום להיות שובב? האם זה מקום לסוף-סוף להיות מטופל ולא להצטרך לקחת שום אחריות? האם זה מקום לבטא את התוקפנות והדומיננטיות שלך בצורה בטוחה? האם זה מקום להיכנע? חלק ממך מתבטא שם ונוכחות רגשית היא חשובה עבורך ועבור השותף שלך".
בקיצור, אם אתה גולל באובססיביות בטלפון שלך, אתה לא יכול פשוט לצפות להיכנס פתאום למרחב מנטלי נלהב ואירוטי.
במצב הזה, איך שותפים לטווח ארוך יכולים להחזיר את הסקס? "יש כמה חלקים שאני מנסה להחדיר לאנשים", אומרת פרל.
"הדבר הראשון הוא נכונות", היא אומרת. "נכונות שונה מתשוקה או עוררות. כשאנחנו מתמקדים באלה, אנחנו רוצים שאנשים יהיו מותאמים. המציאות של זוגות רבים היא שהם לא תמיד מותאמים, לא בתזמון ולא באנרגיה ולא בסאב טקסט או במשמעות הרגשית של זה. אבל אנחנו לא תמיד אוכלים כי אנחנו רעבים, נכון?"
פרל מעלה סיטואציה של זוג במטבח. אחד מכין אוכל, השני אומר שהוא לא רעב. אבל ברגע שהאוכל מוכן, האדם הלא-רעב טועם קצת ונהנה מזה. הוא לוקח צלחת לעצמו, ולמרות שהוא לא היה רעב ולא נזקק לאוכל, הוא נהנה מזה בכל זאת. "אז זה הולך עם סקס", היא אומרת.
"ללמוד להגיד 'בואו נראה לאן זה לוקח אותי' במקום 'אני במצב רוח' או 'אני לא במצב רוח' זה דבר חשוב שאנחנו יכולים לעשות", מסבירה פרל.
חוסר סקס, טוענת פרל, הוא רק לעיתים רחוקות על המין עצמו. "תשאלו את עצמכם: מתי אתם מכבים את עצמכם - ולמה?" היא מייעצת.
"אנשים אומרים לעיתים קרובות שזה כשהם בטלפון, כשהם עובדים, כשהם דואגים לכסף או לילדים, כשהם מותשים, כשהם עובדים יותר מדי, כשהם אוכלים יותר מדי, כשהם מרגישים רע עם עצמם, כשהם רבים, כשהם לא מדברים", היא ממשיכה. "ולעיתים קרובות מה שמתברר זה: 'אני מכבה את עצמי כשאני לא מרגיש טוב, כשאני לא מטפל בעצמי, כשאני לא מרגיש מחובר אליך'".
"אז איך הופכים את זה? תשאלו את עצמכם: מתי אתם מתעוררים? מתי אתם נכנסים למצב רוח?" פרל שואלת. "זה יכול להיות: 'כשאני בטבע, כשאני רוקד, כשאני שר, כשאני רואה את החברים שלי, כשאני צוחק, כשאני הולך לראות הופעה, כשאני רואה אותך עירום, כשאני אוהב את הגוף שלי, כשאני במקלחת חמה.' שוב, מעט מהחיים הם מיניים במהותם. זה על איך אני מרגיש עליי, עליך ועל החיים".
"ברגע שיש לכם את הרשימה הזו אז תשאלו את עצמכם: מתי בפעם האחרונה עשיתם את הדברים האלה כדי להרגיש חיים? אתם לא מתעוררים מינית אם אתם פשוט יושבים שם 27 שנה ואז מסתכלים זה על זה".
הכנה לסקס לא אומרת רק משחק מקדים. "זה הכל, זה על להרגיש אנרגטי כדי שתוכלו להיות מגיבים וזמינים ולהשקיע את האנרגיה שלכם בזה", מבחינה פרל.
היום אנחנו חושבים על מין בתור משהו שצריך להיות רומנטי ונלהב. בגלל זה אנחנו מאמינים שתשוקה חייבת להגיע ברגע, בלי תכנון. הדוגמה הכי טובה לזה: אנחנו מזלזלים בזוגות שקובעים מראש מתי לעשות סקס. אנחנו חושבים שזה לא רומנטי. לפי פרל, זה צריך להשתנות.
"כשאתם אומרים 'לקבוע זמן' אנשים חושבים שזה משעמם, או איזשהי חובה", היא אומרת ומגלגלת עיניים. "זה להיות עם כוונה. וזה טוב כי כוונה מעבירה ערך. כוונה אומרת 'זה חשוב לנו'. אנחנו מפנים לזה מקום, אנחנו מקצים לזה זמן, אנחנו מנקים את החדר בשביל זה, אנחנו מנקים את עצמנו בשביל זה: מה שזה לא יהיה שאנחנו עושים. זוגות שמתכננים את חיי המין שלהם, שעושים מזה טקס נותנים עדיפות לסקס ומשקיעים בו מאמץ - הם צודקים. ככה שומרים על חיי מין חיים".
בסופו של דבר, פרל חושבת שבגידה היא תגובה נגד "המוות" של מערכת יחסים. זה יכול להיות בגלל שהאינטימיות של הזוג חנקה את התשוקה שלהם. זה יכול להיות שחוסר הנוכחות שכנע את בן או בת הזוג שכבר לא אכפת להם.
"זה יכול להיות מספר דברים", אומרת פרל. "רוב האנשים היום במערב הולכים לקיים שתיים או שלוש מערכות יחסים או חתונות בחיים הבוגרים שלהם. חלק מאיתנו יעשה את זה עם אותו אדם. הסיפור של רומן הוא שהנישואים הראשונים שלכם נגמרו. אבל אתם יכולים ליצור נישואים נוספים".
הסדנה האירופית הראשונה של פרל בפאראוס שביוון, שתתקיים באוקטובר, נקראת "טיפוח תשוקה וחיות במערכות היחסים שלכם". חלק מהמיקוד על 'חיות' עוסק בהחייאת מערכות יחסים שדעכו. הפתרון? "סקרנות", אומרת פרל. "זה אומר חקירה, זה אומר גילוי, זה אומר מעורבות אקטיבית עם הלא נודע, זה אומר להיות חי".
ויצירת תחושת סקרנות חדשה לגבי השותף שלכם נעשית בצורה הכי טובה על ידי יצירת סיכון. "זה אומר לפתוח את עצמכם לאפשרות שאתם לא מכירים את השותף שלכם כמו שאתם חושבים", היא אומרת. "במקום להתמסר לקיום נוח, למה שלא נקיים, במקום זאת, שיחה על משהו מעניין חוץ ממה שאנחנו רוצים זה מזה?"
"האם אתם יודעים כמה אנשים יוצאים עם חברים, הם רואים את בן הזוג שלהם מדבר, מדבר על הסרט או הלהקה או החוויה שהם חוו ומתרגשים ממנה, ואז הם נכנסים לרכב או למטרו ואתם שואלים אותם 'מי אוסף את ג'וני מחר אחרי בית הספר?' או 'לקחת את הקניות?' במקום להתעניין בהם. מכאן לא לרצות לעשות סקס, המרחק לא רחוק".
"זה על סקרנות, זה על משחק", היא ממשיכה. "לקחת סיכונים זה כיף. זה יכול להיות לספר סיפורים מעניינים, ליצור טקסים חדשים, לנסות אוכל חדש. זה על לתת לשותף שלכם את ההזדמנות לראות אתכם ואת עצמם בהקשר חדש".
כשהזמן שלנו יחד מתקצר, אני שואלת את פרל מה הסוד האולטימטיבי לשמירה על מערכת יחסים ארוכת טווח. היא חושבת לשנייה ואז מסתכלת עליי ישר בעיניים.
"אנשים אומרים לעיתים קרובות 'אני רוצה שמה שחשוב לי יהיה חשוב גם לך'", היא עונה. "אבל אתם לא יכולים לגרום למישהו להיות זהה לכם. תקבלו את ההבדלים ביניכם. תקבלו את העובדה שמישהו יכול לעשות משהו בשבילכם למרות שזה לא אומר לו כלום. ואתם יכולים לעשות דברים עבור השותף שלכם גם כשאתם לא מעוניינים בהם בעצמכם. אתם לא צריכים להשתנות, אבל כן צריכים לנסות להתחשב".
התרעות פיקוד העורף