במכתבו הדגיש למי כי "כפי שמציינת אמנת רצח העם, פשע רצח העם מתרחש רק כאשר קיימת 'כוונה ספציפית להשמיד, כולה או חלקה, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית.' הממשלה לא הגיעה למסקנה שישראל פועלת מתוך כוונה כזו".
המכתב הגיע בתגובה לשאלה מאתגרת של צ'מפיון: איך מתיישבת המדיניות הבריטית של המשך אספקת חלקים למטוסי F-35 שמגיעים לישראל עם החובה הבינלאומית למנוע רצח עם? למי הסביר שלבריטניה אכן קיימת חובה לפעול למניעת רצח עם במידה והיא סבורה שקיים "סיכון ממשי" לכך - עמדה העולה בקנה אחד עם פסיקות בית הדין הבינלאומי לצדק.
למרות ההכרזה, למי לא חסך ביקורת על המצב בעזה: "הנפגעים האזרחיים הגבוהים, כולל נשים וילדים, וההרס הנרחב בעזה, הם מזעזעים לחלוטין. ישראל חייבת לעשות הרבה יותר כדי למנוע ולהקל על הסבל שהקונפליקט הזה גורם".
ההחלטה הבריטית צפויה להיות מצוטטת רבות בדיון הבינלאומי המתמשך סביב האפיון המשפטי של המלחמה בעזה. עם זאת, העמדה הבריטית עומדת בניגוד חד לעמדות של מדינות אחרות כמו ספרד, שראש ממשלתה הצהיר כי ישראל "משמידה עם חסר הגנה", ולדעת רוב מומחי המשפט הבינלאומי ומלומדי רצח העם המובילים בעולם.
כשבית הדין הבינלאומי לצדק ממשיך לשקול את התיק נגד ישראל - הליך שצפוי להימשך שנים - ההצהרה הבריטית מוסיפה שכבה נוספת למורכבות הדיון. מצד אחד, היא מחזקת את העמדה הישראלית ותומכיו. מצד שני, היא מעמיקה את המחלוקת עם הקהילה האקדמית הבינלאומית וארגוני זכויות האדם.
השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם מדובר בהחלטה מבוססת על שיקולים משפטיים אובייקטיביים, או בהחלטה פוליטית המשרתת אינטרסים דיפלומטיים? התשובה לשאלה זו תהיה מכרעת להבנת מקומה של בריטניה בסדר העולמי החדש ולאמינותה כמגנה על המשפט הבינלאומי.
המאבק על הגדרת האמת בזמן מלחמה הוא תמיד מורכב, אך כשמדובר במונחים כבדי משקל כמו "רצח עם", המחיר של טעות - בכיוון כלשהו - יכול להיות כבד מנשוא.
התרעות פיקוד העורף