לאחר פטירת רעייתו הראשונה, עמה היה נשוי 57 שנים, החליט לוין לאתגר את עצמו ונרשם ללימודי מנדרינית. המורה שלו הייתה ד"ר לו. היא לא התרשמה במיוחד מיכולות השפה שלו ואף ביקשה ממנו להפסיק לאחר שלושה שיעורים. למרות זאת, השניים המשיכו לשוחח, שיחות שהפכו בהדרגה לארוחות משותפות, ובהמשך לזוגיות ולנישואים.
לוין ולו נישאו בלאס וגאס בשנת 2014. במשך שנים לא דיברו כלל על הבאת ילדים לעולם. הם התמקדו בבניית חייהם המשותפים. המפנה הגיע בתקופת סגרי הקורונה, אז החלה לו לחשוב מחדש על עתידה והבינה שהיא רוצה להשאיר חלק מד"ר לוין גם לדורות הבאים. כאשר החליטו לנסות להביא ילד, פנו בני הזוג להפריה חוץ-גופית באמצעות תרומת זרע. למרות שמדובר בתהליך לא צפוי, במקרה שלהם הוא הצליח כבר בניסיון הראשון. לו נכנסה להיריון במהירות, ולוין תיאר את הרגע שבו החזיק את בנו לראשונה כ"רגע בלתי נתפס".
לוין לא מסתפק בתקווה כללית לבריאות טובה. יש לו מטרה מוגדרת: לחיות עד גיל 113, כדי להיות נוכח ביום הולדתו ה-21 של בנו. הוא מודע לכך שהסיכויים אינם גבוהים, אך היעד מעניק לו משמעות וכיוון. עוד לפני לידת גאבי, לוין כבר היה אב, סב ואף סבא-רבא. לפי מקורות שונים, יש לו ילדים בוגרים, עשרה נכדים ולפחות נין אחד. ההורות החדשה, לדבריו, שונה מכל חוויה קודמת.
התרעות פיקוד העורף