יוסי, איש די נוח שבטח לא רצה להטריד זוג מבוגרים, פשוט הניח להם לנפשם. הוא אפילו לא טרח להציג את עצמו כבעל הבית החדש. מבחינתו, שגם לא יעבירו לו שכר דירה.
ככה עברו להם כמעט עשרים שנה עד שיום אחד, יוסי הזדמן לשכונה הישנה וזיהה את השם על מודעת אבל. הוא התקרב והבין שהדייר שלו נפטר לפני מספר שבועות. הוא בירר עוד קצת וגילה שאשתו נפטרה כמה שנים קודם בלי שהוא ידע מזה. זה הסימן שלו לממש סוף סוף את הדירה. מאז ומתמיד נכס היה דבר מהותי ומשמעותי, אבל בימים כאלה נכס בת"א זה פשוט חלום שמשפיע ישירות על חשבון הבנק.
יוסי פנה לעורך דין שידאג לרישומים המתאימים לגבי הנכס, ובמקביל החליט להיכנס לדירה. מעולם לא היו לו מפתחות אז הוא הגיע עם פורץ. אם הוא ציפה למצוא דירה נטושה, מאובקת, ומלאה בשאריות של חיים שקפאו בזמן, אז להפתעתו, הדירה מתוחזקת היטב. מישהו דואג לנקות אבק ולהשקות עציצים. יוסי החליף מנעול והשאיר את פרטיו על דלת הכניסה, בציפייה לשמוע מהדייר המסתורי.
יוסי נבהל. דבר ראשון הוא נתן לאמנון מפתח כדי למנוע תלונה על פריצה, ופנה שוב לעורך דין כדי להתחיל מולו תיק בזירה המשפטית. אלא שאמנון לא היה פראייר. הוא הגיש כתב הגנה עם עדויות של שכנים שאישרו את הטענות והמגורים שלו שם במשך שנים.
מבחינתו, אפילו שהוא רק אחיין הוא שימש בפועל כסוג של בן עבור הנפטר. עורך הדין של יוסי הבין ששופט עוד יתרשם שאמנון הוא ה"מסכן" בסיפור הזה מול יוסי שמוצג כבעל נכס חמדן. ככה יוסי הגיע אלי, כדי לפענח מי זה אמנון.
התחלתי לחפור לגביו כמו בכל תיק שגרתי. אמנון התגלה כדמות חמקמקה. הוא מעולם לא עדכן כתובת במשרד הפנים. אין טלפונים רשומים על שמו, ונראה שהוא מתפרנס מעבודות מזדמנות "בשחור". קצת רוח רפאים שחיה מתחת לרדאר. בשלב כלשהוא הצלחתי להגיע לגרושתו.
היא לא חסכה עליו במילים כי מבחינתה הוא היה ונשאר פראזיט חסר תקנה שיעשה הכל בשביל כסף. שנים היא נאבקה איתו על מזונות עד שהתייאשה. המידע שלה לא היה מדויק מבחינתי, אבל סיפק נתון מפתח חשוב: אמנון גדל כל חייו באותה שכונה שבה נמצאת הדירה, ובשכונות הדרומיות והצפופות האלה כולם מכירים את כולם.
לקחתי איתי חוקרת מהמשרד והלכנו להסתובב בשכונה. עד כמה שתל אביב יכולה להיות מנוכרת, זה לא רלוונטי לסמטאות האלו. הסתובבנו בבתי הקפה, בפיצוציות, ליד המכולת השכונתית. "למה אתם שואלים? הוא חייב לכם כסף?" הייתה השאלה הקבועה של המקומיים.
אכן סיפרתי שנושים מחפשים אותו, והלשונות החלו להשתחרר. אחרי כמה שעות ידעתי די הרבה: איפה הוא מבלה, מי החברים שלו, ולמי הוא באמת חייב כסף. הבנתי גם למה השכנים בבניין "העידו" לטובתו. הם פשוט מכירים אותו מאז שהוא ילד, ואני מניח שרצו לעזור לו עם מגורים בדירה.
כשיצאתי באותו ערב מהשכונה היו לי שלוש כתובות בהן אמנון התגורר בעבר. כולם בתוך השכונה. כבר הבנתי שאמנון הוא טיפוס שמשאיר אחריו אדמה חרוכה, בטח שחובות. לכן כשהגעתי לאחד מבעלי הבית שלו בעבר, הוא רתח רק מזה שהזכרתי את שמו. "הוא השאיר לי חור גדול בכיס. חודשים נאבקתי כדי לפנות אותו".
כשיש טענות הדדיות בבית משפט, קשה לשופט להחליט מי הצד הצודק. על הנייר הכל נראה מהודק וכמו שצריך. לכן, שמוסיפים נתון ניטראלי מהצד, זה יכול להיות הגיים צ'יינג'ר של הקייס. אותו מאבק משפטי של אמנון מול אותו בעל דירה לשעבר התרחש בדיוק חצי שנה לפני פטירתו של הדוד.
ההיגיון הפשוט מראה שאדם לא יכול לנהל קרב הישרדות נגד פינוי מדירה אחת בשכונה, ובמקביל לטעון בדיון משפטי אחר שהוא מתגורר דרך קבע בדירה של הדוד. זה נתון סותר כל כך. לכן, אמנון לא באמת גר עם הדוד שלו. מניח שהוא פשוט "נחת" שם בדירה ברגע שהקשיש נפטר, וניצל את ההיכרות שלו עם השכנים כדי לייצר מצג שווא, כדי לשים יד על נכס שלא באמת שייך לו.
כשאמנון הבין שהשקרים הגיאוגרפיים שלו נחשפו, הרוח יצאה לו מהמפרשים והדירה סוף סוף הגיעה לידיו של יוסי. אמנם לקירות יש מנהג לשתוק, אבל שכנים וחובות תמיד מדברים. כל מה שהיה צריך זה מישהו אחד שיקשיב להם.
התרעות פיקוד העורף