לפני שהצליחה לשנות את חייה, ההתמכרות גבתה ממנה מחיר נפשי וגופני כבד. היא מספרת כי הייתה מזיזה את הלסת מצד לצד באופן כפייתי - תסמין שממשיך ללוות אותה עד היום כשהיא מתרכזת.
"הדם שלי היה זורם כל כך חזק בגוף, שפעם אחת אמא שלי שאלה למה היא רואה את הווריד בצוואר שלי פועם", סיפרה. "האישונים שלי היו נהיים ענקיים, כמעט בגודל של הקשתית, עד שאנשים היו מעירים לי על זה. לגבי הפרנויה וחוסר השינה - ממריצים הופכים אותך לחרדה מאוד, וכשמוסיפים לזה חוסר שינה, מתחילים להזות".
נקודת המפנה הגיעה, לדבריה, כשהחלה לשוחח עם מכורים לסמים בהזרקה. "החוויה שלי הייתה דומה לשלהם - קיבלתי את הסם וכבר לא יכולתי להגיד לא", סיפרה. "כל הזמן ראיתי את עצמי כשונה, לא כמכורה, אבל באותו רגע הבנתי שאני מכורה. החומר לא משנה. אז ידעתי שזה חיים או מוות".
בעקבות ההבנה הזו החלה אנדרסון להשתתף במפגשי 12 צעדים. לדבריה, שם הצליחה לראשונה להיות כנה באמת לגבי מצבה. "זה היה הכרחי שיהיו סביבי אנשים פיכחים ותומכים", אמרה. בהמשך הקימה את העסק שלה, Sober is Chic, והחלה לשתף את סיפורה ברשתות החברתיות. לדבריה, בעקבות החשיפה גילתה עד כמה התופעה רחבה. "כמות האנשים שפגשתי שהם בדיוק כמוני היא מדהימה", אמרה. "זו בהחלט מגפה".
אנדרסון מזהירה כי כיום ייתכן שקל אף יותר ליפול להתמכרות כזו, בין היתר בשל האפשרות לקבל מרשמים דרך פגישות וירטואליות. לדבריה, לקוחות ובני משפחה של מכורים פנו אליה וסיפרו על מקרים שבהם אנשים הצליחו לקבל מרשמים מכמה רופאים שונים.
עם זאת, היא מדגישה כי בעיניה הבעיה אינה רק אצל המשתמשים. לדבריה, יש מי שמאשימים אנשים כמוה במחסור בתרופות בבתי המרקחת או בזהירות יתר של רופאים במתן מרשמים, אך זו לא הייתה החוויה שלה. "אני חושבת שזה כנראה תוצאה של רישום יתר של התרופה הזאת", אמרה.
למרות הדרך הקשה, אנדרסון מתעקשת כי יש תקווה. "אתם יכולים לעשות את זה", אמרה. "תפסיקו להגיד לעצמכם שאתם לא יכולים. ההתמכרות תהרוג אתכם. ואם היא לא תהרוג, תחיו חיים אומללים עד שמשהו אחר יעשה את זה". לדבריה, ההחלטה לבחור בהחלמה הייתה החלטה של חיים או מוות. "הגיע הזמן לבחור בחיים", סיכמה.
התרעות פיקוד העורף