בניגוד לאיידוליות מהמיינסטרים, שנהנות מגיבוי של חברות גדולות, סוכנויות טאלנטים ומערכי שיווק מסודרים, איידוליות מחתרתיות נאלצות לעיתים להיאבק כמעט על כל מעריץ. הן מופיעות לרוב בתיאטראות קטנים, מועדוני הופעות, מרכזי קניות ואירועים מקומיים, ומנסות לבנות קהילה נאמנה סביבן באמצעים מוגבלים בהרבה.
במציאות שבה אלפי איידוליות והרכבים מתחרים על תשומת הלב, חלקן מנסות לייצר בידול בכל דרך אפשרית. במקרה של מצומוטו, הבידול הזה עורר מחלוקת חריפה במיוחד. מבקרים טענו כי היא חצתה קו אדום בניסיון לרצות מעריצים אדוקים, וכי מדובר באקט משפיל, מוזר או לא ראוי. אחרים סברו כי דווקא הסערה סביב המקרה חושפת את הלחץ העצום שמופעל על איידוליות מחתרתיות להישאר מעניינות, נגישות ומסקרנות בכל מחיר.
הסערה סביב מצומוטו מדגישה את המתח הקבוע בתעשייה הזו: מצד אחד, המעריצים מצפים לקרבה ולחוויה ייחודית; מצד שני, הגבולות של אותה קרבה הופכים מטושטשים יותר ויותר. כאשר הרצון לבלוט מתערבב עם הצורך הכלכלי והלחץ לשמר קהל, פעולות שנראו בעבר בלתי מתקבלות על הדעת הופכות לחלק מהוויכוח הציבורי.
למרות הביקורת, חלק גדול מ-400 אלף העוקבים של מצומוטו ממשיכים לתמוך בה גם לאחר הסערה. מבחינתם, מדובר בעוד ביטוי ליחסים החריגים והאינטימיים שבין איידולית מחתרתית לקהל שלה. מנגד, אחרים טענו כי גם בעולם שבו "שירות מעריצים" הוא חלק מהמשחק, יש גבולות שלא צריך לחצות.
בינתיים, מצומוטו הפכה בעל כורחה לאחת הדמויות המדוברות בזירת האיידולים המחתרתיים. השאלה שנותרה פתוחה היא האם מדובר במהלך שיווקי חריג שהצליח למשוך תשומת לב - או בסימן אזהרה נוסף לתעשייה שבה הניסיון לרצות מעריצים עלול לדחוף אמניות צעירות לקצה.
התרעות פיקוד העורף