החקירה נפתחה ב-6 בינואר 2025, בעקבות דיווח למשטרה על גניבה. אלא שבמהלך הטיפול באירוע התגלו ראיות שהובילו את החוקרים לכיוון חמור בהרבה: חשד לסחר בבני אדם בתוך המלון. בהמשך הגיעו למקום אנשי כוח המשימה של ביטחון המולדת יחד עם משטרת אומהה, ואיתרו שתי נערות בנות 15 ו-16, שהובאו למלון ממדינה אחרת.
על פי הרשויות, הנערות הובאו למקום כדי להימכר לניצול מיני מסחרי. בהודעת משרד התובע נמסר כי הקטינות סיפרו שסוחרי האדם שהחזיקו בהן הורו להן לקיים מגע עם עובדי המלון כדי לקבל הנחה במחיר החדר, אחרת יגורשו מהמקום. לפי הודעת התביעה, שני עובדי מלון שילמו לסוחרים כדי לנצל אחת מהקטינות, ועובד שלישי ניצל את הקטינה השנייה. לאחר מכן, נטען, אפשרו עובדי המלון לסוחרים ולקטינות להמשיך לשהות במקום במשך כמה ימים נוספים.
הרשויות מסרו כי הסוחרים פרסמו באינטרנט מודעות לשירותי מין מסחריים ותיאמו מפגשים שכללו את הקורבנות הקטינות. הנערות סיפרו כי היה להן מעט מאוד מזון, וכי הרגישו שאין להן ברירה אלא לציית להוראות הסוחרים.
פאטל, ששהה בארצות הברית ללא מעמד חוקי, צפוי לעמוד בפני הליך גירוש לאחר שיסיים לרצות את עונשו. בפרשה הואשמו גם שלושת סוחרי האדם: אדוארדו חוזה פרדומו, מישל מרטינז-גונזלס ואלפרדו זמבראנו-הורטדו. בנוסף הואשמו שני עובדי מלון נוספים ממוצא הודי, סומיט צ'אודרי ווישאל גוסוואמי. התובעת הפדרלית לזלי וודס אמרה בעקבות הפרשה כי “כוח המשימה של ביטחון המולדת חילץ את הילדות האלה מסיוט חי".
הפרשה חושפת כיצד מקום שאמור להיות זמני, ניטרלי ובטוח יחסית - מלון לצד דרך - עלול להפוך לזירה של ניצול קשה כאשר מי שאמורים להפעיל שיקול דעת, לזהות מצוקה ולדווח לרשויות, משתפים פעולה עם עבריינים. במקרה הזה, דיווח על גניבה הוביל לחשיפת מה שהרשויות מתארות כמנגנון סחר וניצול של קטינות חסרות אונים.
התרעות פיקוד העורף