עליזה לא שיערה בנפשה שזה יכול לקרות גם לה. קלישאות על בגידות למיניהן, אלה מסוג הדברים שהיא האמינה שקוראים עליהן רק בעיתונים. בלי קשר, רחמים לא היה גבר סטנדרטי. חשבתי כמוה אחרי שסיפרה לי עליו. הבחור רומנטיקן ללא תקנה. על אף 25 שנות נישואיהם, הוא עדיין נשאר הטיפוס המפנק. ארוחות ערב מיוחדות שהוא מקפיד לבשל לה, הדרך שבה הוא מגיש לה נעלי בית כשהיא חוזרת מהעבודה, עיסוי נעים פעם או פעמיים בשבוע, וגם יש את הבילוי השבועי הקבוע שלהם. שיא הפינוק הוא שרחמים שלה שונא לראות כדורגל. אידיאלי מבחינתה.
מאותו רגע, עליזה הפכה את עצמה לחוקרת בביתה. היא עקבה אחרי התנועות שלו, השיחות שהוא מנהל ועל המכשיר בכל הזדמנות. פתאום היא שמה לב יותר להתנהגות שלו ולהודעות הטקסט שהוא שולח ומקבל. כשהוא נכנס לאמבטיה, היא בדקה את הנייד שוב, מחפשת לראות אם כל השיחות שהיא מנתה קיימות. אחת מהן הייתה חסרה. לא הופיעה ברישומים. היא בדקה הודעות והכול היה נקי. עכשיו היא הייתה בטוחה שהוא מסתיר משהו.
עליזה, בניגוד לרוב האנשים, הבינה שזה לא חכם להתעמת, והחליטה לחכות לטעות שלו. היחסים איתו כל כך טובים בשגרה, שהיא לא רצתה לסכן את זה בהאשמות מבלי שיש לה הוכחות. אם אכן זה קורה, הוא יעשה את הטעות שלו בסוף. רק עניין של זמן.
לקח חודשיים שלמים עד שהגיעה ההזדמנות. רחמים קיבל הודעה, ניגש לקרוא אותה, ודווקא אז הנכד הקטן שלהם קיבל מכה בחצר והחל לצרוח. רחמים עזב את הנייד ורץ לילד. עליזה ידעה שזאת ההזדמנות שלה. היא רשמה במהירות את המספר כאשר התוכן שלו היה: "אני בסוף לא באה לת"א מחר". מאוחר יותר באותו ערב, כצפוי, ההודעה הזאת כבר נמחקה. אבל קצה החוט הממשי הזה כבר היה בידיה של עליזה.
למחרת בבוקר היא התקשרה למספר הזה מטלפון חסוי. קול נשי ענה לה, זר לחלוטין מבחינתה. זה השלב שהיא הגיעה למשרד שלי. ישבנו יחד, עברנו על הפרטים, והמלצתי לה על מעקב שטח. כמעט בכל המקרים, גם אם נגלה את זהות הבחורה, זה לא יוכיח את טיב הקשר, ומעקב הוא בלתי נמנע ממילא. עליזה הסכימה, אבל התעקשה לחשוף קודם את הזהות מאחורי המספר.
בלי קשר, היה קשה להחליט מתי נכון לשבת עליו. בלוח הזמנים הרגיל שלו הוא תמיד בעבודה או בבית. "איך הוא בימי שישי בבוקר?" שאלתי. מסתבר שפעם בשבועיים עליזה עובדת בשישי, ורחמים נשאר לבדו. רציתי להתחיל ביום שישי שהתקרב, אבל עליזה ענתה שדווקא בסופ"ש הקרוב הם בנופש באילת. בזכות הנסיעה, החלטנו שחכם יהיה להתחיל מעקב מיד כשיחזרו.
יומיים לאחר מכן, בזמן שעליזה ורחמים שוהים באילת, סיימתי לנתח את מספר הטלפון. "האם זה באמת יכול להיות?" הרהרתי עם עצמי. הרצתי את האפשרויות בראש, הבנתי את הכיוון הכללי, והתקשרתי לעליזה. חבל לי להרוס לה את החופשה, אבל נאמנות למקרה קודמת לאווירה הטובה שלה. עדכנתי אותה בזהות של הבחורה ופרטים לגביה. לקח לה שתי דקות להתעשת, והיא אישרה לי את תוכנית הפעולה.
כמה ימים לאחר מכן נפגשנו שוב במשרד, הפעם כדי להראות לה את הממצאים. עליזה כבר ידעה את האמת קודם, ועדיין הייתה חייבת לראות את זה במו עיניה. לחצתי על כפתור ההפעלה. בסרטון הווידאו ראו את רחמים יוצא מהמלון בבגדי ספורט בשש בבוקר. מחוץ למלון חיכתה לו מכונית, נהוגה על ידי אישה. מסתבר שהגברת האלמונית היא תושבת מקומית. הם החליפו נשיקה ונסעו אל השכונות שבעיר, ישירות אל הכתובת שכבר ידעתי עליה. שעתיים מאוחר יותר רחמים יצא מהבניין, והיא ליוותה אותו החוצה. בזמן שהמתינו למונית, הם התחבקו והתנשקו ברחוב ללא כל חשש. רחמים חזר למלון, סמוק לחיים, אבל בטח לא מספורט.
עליזה לקחה את הדו"ח והודתה לי, בשעה שאני בכלל זה שהייתי צריך להודות לה. ההתעקשות שלה לברר את מספר הטלפון היא זאת שפיצחה את המקרה והביאה את האמת מהר יותר מכל אופציה אחרת.
התרעות פיקוד העורף