ההבדל המרכזי הוא שרוב הדגדגן אינו נראה מבחוץ. מה שרבים מכנים "הדגדגן" הוא למעשה רק קצהו החיצוני והגלוי - העטרה. שאר המבנה נמצא מתחת לעור, בתוך הגוף, ולכן גם כאשר מתרחשת "זקפת דגדגן", רוב השינוי מתרחש פנימית ולא נראה לעין כמו זקפה של פין. לפי Cleveland Clinic, מלבד העטרה, הדגדגן מורכב ברובו מרקמה זקפתית שמתמלאת בדם ומתרחבת בזמן גירוי מיני.
בזמן עוררות, זרימת הדם לאזור עולה. הרקמות הזקפתיות בדגדגן ובסביבתו מתמלאות, והדבר יכול לגרום לתחושת נפיחות, לחץ או רגישות מוגברת באזור הפות. לעיתים גם השפתיים החיצוניות או הפנימיות עשויות להרגיש נפוחות או נוקשות יותר מהרגיל, והעטרה של הדגדגן יכולה להפוך רגישה במיוחד למגע.
התהליך הזה הוא חלק טבעי מהתגובה המינית של הגוף. כפי שהפין מתקשה בזמן זקפה חיצונית, הדגדגן עובר תהליך דומה - רק שבמקרה שלו, חלק גדול מהתגובה מתרחש בתוך הגוף. מחקרים אנטומיים תיארו את הדגדגן כמבנה רחב ומורכב הכולל גופים זקפתיים וזוג "רגליים" פנימיות, ולא רק נקודה קטנה הנראית מבחוץ.
החשיבות של ההסבר הזה אינה רק מדעית, אלא גם חינוכית. במשך שנים הדגדגן הוצג בצורה מצומצמת, ולעיתים כמעט הושמט מהשיח על מיניות. ההבנה שמדובר באיבר מורכב, פנימי בחלקו, בעל רקמות זקפתיות ותפקיד מרכזי בהנאה מינית, מסייעת לתקן פער גדול בידע על גוף האישה.
בשורה התחתונה, "זקפת דגדגן" אינה דבר חריג או מדאיג. זו תגובה טבעית של הגוף לעוררות מינית, שנובעת מזרימת דם מוגברת לרקמות הזקפתיות. אם אי פעם שמתם לב שהדגדגן או האזור סביבו מרגישים נפוחים, רגישים או בולטים יותר בזמן גירוי - סביר מאוד שזה בדיוק מה שקרה.
התרעות פיקוד העורף