כולנו גדלנו על המשפט ש"אדם הוא יצור חברתי", ושככל שנפגוש יותר אנשים, נצא יותר, נדבר יותר ונמלא את היומן - נהיה מאושרים יותר. אבל מתברר שזה ממש לא עובד ככה אצל כולם.
הם לא תמיד מקבלים משהו משיחות חולין, לא מתלהבים ממינגלינג מאולץ, ובדרך כלל יעדיפו שיחה עמוקה אחת על פני עשר שיחות של "אז מה חדש?". בשבילם, זמן לבד הוא לא עונש - הוא טעינה.
משרד פתוח, שיחות מכל כיוון, דעות שנזרקות לאוויר בלי סוף - כל זה יכול להפוך עבורם לסלט בראש. כשהם לבד, הם מצליחים לפרק בעיות, לחשוב לעומק ולהגיע למסקנות חדות יותר.
וזה לא שהם לא מסוגלים להשתתף בזה. הם פשוט מרגישים שזה שואב מהם אנרגיה. במקום להוריד את רמת השיחה כדי להתאים לאחרים, הם יעדיפו לפעמים פשוט להיות לבד עם המחשבות שלהם.
ספרים, מחקר, מוזיקה, טכנולוגיה, היסטוריה, כתיבה, משחקים, מדע, פילוסופיה - כל אחד והאובססיה הקטנה שלו. ושם, בתוך העולם הזה, הם מרגישים הרבה פעמים הכי חיים.
בסוף, המסר הוא לא שאנשים חכמים צריכים להסתגר או לוותר על קשרים חברתיים. ממש לא. גם הם צריכים אהבה, חברות, שייכות ואנשים קרובים. אבל הם בדרך כלל לא צריכים הרבה אנשים - הם צריכים את האנשים הנכונים. ועם כל הכבוד למסיבות, סמול טוק וקבוצות ווטסאפ שלא מפסיקות לצפצף - לפעמים האושר האמיתי נמצא דווקא בשקט.
התרעות פיקוד העורף