ההתעניינות בנושא התעוררה מחדש אחרי שממשלת ארצות הברית פרסמה מאות דיווחים על תופעות אוויריות בלתי מזוהות שבעבר היו מסווגים. במקביל, סקרים בארצות הברית, באוסטרליה ובמדינות נוספות מצביעים על כך שכשליש מהציבור מאמין בקיומם של חייזרים.
וזה לא בהכרח מופרך לחשוב שיש חיים אי שם ביקום. להפך: היקום עצום, הכוכבים אינסופיים כמעט, והסיכוי שבכל המרחב המטורף הזה רק כדור הארץ הצליח לייצר חיים נשמע לרבים קצת יהיר. אבל השאלה האמיתית היא לא רק אם חייזרים קיימים - אלא אם הם באמת יכולים להגיע עד לכאן. וכאן מתחילות הבעיות.
הבעיה הראשונה: החלל גדול ברמה לא נורמלית
אנחנו רגילים לדבר על החלל כאילו הוא "רחוק", אבל המילה הזאת לא באמת עושה צדק עם המספרים. הכוכב הקרוב ביותר לשמש שלנו, פרוקסימה קנטאורי, נמצא במרחק של כ-40 טריליון קילומטר מכדור הארץ. במילים פשוטות: רחוק בצורה שמוח אנושי מתקשה בכלל לדמיין.
בקצב כזה, מסע לפרוקסימה קנטאורי ייקח בערך 6,650 שנה. כלומר, אם מישהו היה יוצא לשם בימי התנ"ך, הוא עדיין היה בדרך. וזה רק הכוכב הקרוב ביותר. אז כשמדברים על תרבות חייזרית שמגיעה ממערכת שמש רחוקה באמת, כבר לא מדובר ב"טיסה ארוכה", אלא בפרויקט קוסמי משוגע.
הבעיה השנייה: הזמן לא זורם אותו דבר
כאן נכנס לתמונה אלברט איינשטיין, והורס לכולנו את הפנטזיה על טיסת חייזרים זריזה. לפי תורת היחסות, הזמן הוא לא דבר קבוע ואחיד בכל מקום. ככל שגוף נע מהר יותר, הזמן עבור מי שנמצא עליו עובר לאט יותר ביחס למי שנשאר מאחור.
זה נקרא "התארכות זמן", וזה כבר לא רק רעיון תיאורטי. דוגמה מפורסמת היא האסטרונאוט סקוט קלי, שחזר לכדור הארץ אחרי שנה בתחנת החלל הבינלאומית כשהוא צעיר מאחיו התאום בכמה שברירי שנייה. זה נשמע זניח, אבל במהירויות קיצוניות באמת, כמו אלה שיידרשו למסע בין כוכבים, הפערים יכולים להפוך לדרמטיים הרבה יותר.
כלומר, גם אם חייזרים היו מצליחים לטוס במהירות עצומה, הם עלולים לחזור לכוכב הבית שלהם ולגלות שעברו שם עשרות או אפילו מאות שנים. ביקור קצר בכדור הארץ יכול להפוך מבחינתם לפרידה כמעט מוחלטת מהעולם שממנו יצאו.
הבעיה השלישית: צריך אנרגיה בכמויות הזויות
הפיזיקאי המקסיקני מיגל אלקובייר הציע בעבר רעיון תיאורטי למסע מהיר ממהירות האור באמצעות עיקום של המרחב עצמו, מה שמוכר לפעמים כ"מנוע אלקובייר". נשמע כמו מדע בדיוני משובח, וזה באמת קרוב לשם. הבעיה היא שגם הרעיון הזה דורש כמויות אנרגיה אדירות, כאלה שלא קיימות כיום באופן מעשי.
בקיצור: גם אם יש שם בחוץ חייזרים חכמים מאוד, זה לא אומר שיש להם דרך פשוטה להרים חללית, ללחוץ "נווט לכדור הארץ" ולהגיע לסיבוב.
ויש עוד בעיה: כדור הארץ אולי לא כזה כיפי לחייזרים
אנחנו נוטים לחשוב על כדור הארץ כעל מקום מושלם לחיים, כי עבורנו הוא באמת כזה. אבל עבור יצורים שהתפתחו בסביבה אחרת לגמרי, הכוכב שלנו עלול להיות מקום די עוין. האטמוספרה, החמצן, החיידקים, הלחות, הטמפרטורות והמערכת הביולוגית כולה - כל אלה מותאמים לחיים שהתפתחו כאן, לא בהכרח לחיים שהגיעו מכוכב אחר.
חמצן, למשל, חיוני לבני אדם, אבל הוא גם חומר מאוד תגובתי. עבור יצורים שהתפתחו בסביבה אחרת, הוא עלול להיות מסוכן או רעיל. כלומר, חייזרים שיגיעו לכאן אולי יצטרכו חליפות מגן, בדיוק כמו שאנחנו צריכים חליפות מיוחדות כשאנחנו נכנסים לסביבות קיצוניות או רעילות.
וזה עוד לפני שמדברים על החיידקים שלנו, הווירוסים שלנו וכל המערכת הביולוגית המטורפת של כדור הארץ. בשבילם, הכוכב הכחול והיפה שלנו עלול להיות פחות "גן עדן" ויותר "אל תורידו קסדה בשום מצב".
אז יש חייזרים או לא?
התשובה הכנה היא: אף אחד לא יודע. עד היום התגלו אלפי כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש, ביותר מאלפי מערכות כוכבים שונות, וההערכה היא שלרוב הכוכבים בגלקסיה יש לפחות כוכב לכת אחד. בגלקסיית שביל החלב לבדה יש יותר מ-100 מיליארד כוכבים, כך שהאפשרות שקיימים חיים במקום אחר ביקום ממש לא נשמעת מופרכת. אבל קיום חיים הוא דבר אחד. ביקור פיזי בכדור הארץ הוא כבר סיפור אחר לגמרי.
החלל רחוק מדי, האנרגיה יקרה מדי, הזמן מתנהג מוזר מדי, וכדור הארץ עצמו אולי לא ממש ידידותי למי שלא נולד כאן. אז בפעם הבאה שסרטון מטושטש של "עב"ם" מציף את הרשת, אפשר להתרגש קצת - אבל גם לזכור: הדרך מכוכב רחוק ועד סלפי עם חייזר בתל אביב עדיין ארוכה בצורה בלתי נתפסת.
התרעות פיקוד העורף