סקינר הסבירה כי זוגות עם פער גילים קטן נוטים להיות מסונכרנים יותר גם בדברים היומיומיים: מה עושים בסוף שבוע, איך מחלקים אחריות בבית, האם רוצים ילדים ומתי, ואיזה סוג חיים רוצים לבנות יחד. זה לא אומר שזוגות עם פער גדול נידונו לכישלון. ממש לא. יש לא מעט זוגות מאושרים עם פערי גיל משמעותיים. אבל לפי המומחית, ככל שהפער גדול יותר, כך יש יותר אתגרים שצריך להתמודד איתם בכנות.
גם כסף יכול להפוך לנקודת חיכוך. אם אחד מבני הזוג כבר חושב על פנסיה, יציבות וחיסכון, והשני עדיין בשלב שבו הוא רוצה לקחת סיכונים, להחליף קריירה או לטייל בעולם, הפער עלול להתפוצץ דווקא בהחלטות הכי מעשיות.
נושא נוסף שמטריד את סקינר הוא יחסי כוח. בפערי גיל גדולים, במיוחד כאשר אחד מבני הזוג מבוסס יותר, מצליח יותר או עשיר יותר, עלול להיווצר חוסר איזון. כמובן, יחסי כוח לא שוויוניים יכולים להתקיים גם בלי פער גילים, אבל פער כזה עלול להעצים אותם.
ועדיין, המומחית לא מציבה "גיל אסור" או גבול חד משמעי. לדבריה, כל זוג צריך לבדוק בכנות אם הוא מסוגל לתת לצד השני את החיים שהוא רוצה: האם הערכים דומים, האם הבשלות הרגשית קרובה, האם המטרות מסתדרות, והאם אף אחד לא מרגיש שהוא מוותר על עצמו כדי להישאר בקשר.
השורה התחתונה שלה די ברורה: ככל שפער הגילים קטן יותר, כך הסיכוי ליישור קו גבוה יותר. אבל מה שבאמת מחזיק קשר הוא לא תעודת הזהות - אלא התאמה רגשית, ערכים משותפים, מטרות דומות ויכולת לדבר על הדברים הקשים בלי לברוח. או בקיצור: גיל הוא אולי רק מספר, אבל בזוגיות טובה כדאי מאוד לבדוק מה המספר הזה מביא איתו.
התרעות פיקוד העורף