המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Nature, מבוסס על ניתוח DNA עתיק שהופק משרידי אדם שנמצאו בבתי קברות פרהיסטוריים סמוך לאגם בייקל שבדרום-מזרח סיביר. החוקרים הצליחו לזהות זן לא מוכר של חיידק הדבר (Yersinia pestis), שלפי הממצאים גרם למותם של עשרות בני אדם - בהם מספר גדול במיוחד של ילדים.
עד כה סברו מדענים כי הזנים הקדומים ביותר של החיידק לא היו מסוגלים להתפשט בצורה יעילה בין בני אדם, ולכן לא יכלו לגרום למגפות רחבות היקף. אלא שהממצאים החדשים מערערים את ההנחה הזו ומצביעים על כך שכבר לפני אלפי שנים התרחשו התפרצויות קטלניות בקהילות שלמות.
לדברי החוקרים, אותו רעלן פגע בעיקר בילדים בגילים 7 עד 11, אם כי נמצאו גם קורבנות צעירים יותר. באחד הקברים נמצאו שלוש ילדות שנקברו יחד - שתיים מהן אחיות והשלישית בת דודתה. החוקרים מעריכים כי שלושתן מתו כמעט באותו הזמן כתוצאה מהמחלה.
אחת ההפתעות הגדולות במחקר היא זהות הקורבנות. עד היום הניחו מדענים שמגפות רחבות היקף הופיעו רק לאחר שבני האדם עברו לחקלאות, הקימו יישובי קבע וחיו בצפיפות. אלא שהקהילות שנחקרו היו של ציידים-לקטים נודדים, קבוצות קטנות שנעו ממקום למקום ולא חיו בערים צפופות.
לפי החוקרים, מקור ההדבקה הראשוני היה ככל הנראה במרמיטות - מכרסמים גדולים החיים באזור סיביר ונחשבים עד היום לנשאים טבעיים של חיידק הדבר. בני הקהילה נהגו לצוד את בעלי החיים לצורך מזון ופרווה, ובמהלך הפשטת העור או הטיפול בבשר נחשפו ככל הנראה לחיידק. בקברים אף נמצאו קמעות שהוכנו משיני מרמיטות, עדות נוספת לקשר ההדוק בין בני האדם לבעלי החיים.
לדברי החוקרים, ייתכן מאוד שאזור סיביר היה אחד ממוקדי ההתפתחות הראשונים של מחלת הדבר, עוד הרבה לפני שהתפשטה לשאר אירואסיה.
למרות פריצת הדרך, שאלות רבות עדיין נותרו פתוחות. אחת הגדולות שבהן היא כיצד הצליחה המחלה להתפשט במהירות כה גדולה לאזורים מרוחקים בצפון אירופה, זמן קצר יחסית לאחר ההתפרצויות שתועדו בסיביר. החוקרים עדיין אינם יודעים האם ההעברה נעשתה בעיקר בין בני אדם, באמצעות בעלי חיים נגועים, או בשילוב של שני המסלולים.
כך או כך, המחקר מספק הצצה נדירה לפרק כמעט לא מוכר בהיסטוריה של אחת המחלות הקטלניות ביותר שידע העולם. לדבריהם, הבנת הדרך שבה התפתח והתפשט חיידק הדבר לאורך אלפי שנים אינה רק עניין היסטורי - אלא גם כלי חשוב להבנת האופן שבו מחלות חדשות עלולות להתפתח ולהתפשט בעתיד.