האירוע הראשון התרחש כמה ימים קודם לכן, כשמחשב חיוני במיוחד קרס: המחשב היחיד שעליו הותקנה תוכנת השילוח של החברה, בזמן שמאות חבילות חיכו להישלח. העובד המליץ לבצע שחזור מהיר למערכת תקינה, אבל בעל העסק דרש ממנו לנסות לתקן את המחשב בלי למחוק הכול, להתקין מחדש תוכנות אחת-אחת ולדבר עם התמיכה הטכנית שעליה שילם.
הוא עשה בדיוק מה שהתבקש. ישב שעות בטלפון, טיפל בתקלה עד הסוף - ורק אז יצא להפסקת צהריים, חצי שעה אחרי הזמן הקבוע. כשחזר, הבוס חיכה לו רותח. לדבריו, הוא ננזף על כך שלקח הפסקה מחוץ לשעות המותרות, והובהר לו חד-משמעית שעל פי מדיניות החברה עליו לצאת להפסקה של 30 דקות רק בין 12:00 ל-13:00.
אז הוא עשה את מה שיכול היה: הפעיל כלי ניטור רשת, פתח פקודת פינג רציפה כדי לתעד מה קורה - ואז יצא להפסקת הצהריים שלו. בדיוק בזמן. בדיוק לפי ההוראות. כשחזר, הבוס שוב עמד ליד השולחן שלו. הפעם הוא הסתפק בהערה פסיב-אגרסיבית: "הרשת חזרה, דרך אגב". אבל מעבר לזה, הוא לא ממש יכל להתלונן. הרי בפעם הקודמת הוא עצמו התעקש שהפסקת הצהריים חייבת להיות רק בשעה הקבועה.
העובד, מבחינתו, כבר הכין את ה"אמרתי לך" בראש. כי אם דורשים מעובד לא לחרוג מהשעות גם בזמן תקלה קריטית - לא כדאי להיות מופתעים כשהוא מציית בדיוק ברגע הכי פחות נוח.
התרעות פיקוד העורף