"השיחה הראשונה הגיעה לפני שבועיים" סיפרה לי ליאת. ידיה קצת רעדו "היא התקשרה ממספר שלא הכרתי, קול נשי, אבל יבש כזה".
ליאת חגגה לא מזמן עשרים וחמש שנים. אחרי מספר מערכות יחסים זמניות, היא קיבלה החלטה שהיא סיימה עם משחקים. הגבר הבא שלה יהיה רציני עד פוטנציאל מספיק בשביל שארית חייה. ואז, לפני חודשיים, הגיע רועי. הוא השאיר רושם מושלם, כריזמטי, מלא ביציבות, ודי התשובה למה שהיא חיפשה. אחרי שנתיים של יובש רגשי, ליאת הרגישה בתוך חלום. חודשיים נפלאים, שיכלו להמשיך ככה, אלמלא אותה שיחת טלפון עלומה שסדקה הכל.
"זאת ליאת?" שאלה הקול מעבר לקו. הקול לא הציגה את עצמה, וניגשה ישר לעניין. היא זרקה בשיחה פרטים אישיים שרק מעטים יודעים על ליאת, וגם שמו של רועי עלה.
"אם את רוצה להישאר איתו, תצטרכי לשלם לי כסף. במזומן. אחרת, סופכם להפרד".
קל לחשוב שמדובר בבדיחה גרועה של מישהו, אבל ככל שהשיחה התארכה, היא הבינה שהאישה רצינית לחלוטין. לא היה כל רמז או הסבר מאיפה המידע, רק רמזה שהיא בעלת כח מאגי לייצר הרס. "אתקשר בעוד כמה ימים" אמרה וניתקה.
ליאת התלבטה אם לשתף בכלל את רועי. האקסית שלו עדיין ריחפה ברקע כקשר שלא נפתר לחלוטין, וליאת לא יכלה שלא לחשוד, באיזו דרך מעוותת, שהיא זו שעומדת מאחורי השיחה. בסוף, כשהבינה שהסוד הזה אוכל אותה מבפנים, סיפרה לו. רועי ביטל את העניין בזלזול, טען שמדובר בטח במשוגעת, ואפילו ניסה להתקשר למספר אבל בצד השני היה צליל חיוג מתמשך ללא מענה. ליאת הקשיבה לו והניחה לזה.
כעבור שבוע, טלפון נוסף. ליאת זיהתה את המספר. הפעם, היא כבר לא דיברה על כסף. "אני רואה משהו בעתיד שלך" לחשה "אולי סרטן. אולי משהו בשד. תני לי לעזור".
ליאת נבהלה וניתקה. היא שקלה להגיש תלונה במשטרה, אבל ידעה שסביר שינפנפו אותה עם סיפורי הכישופים האלה. מה שהטריד אותה בכל זאת היה לא רציונלי. מה אם המכשפה באמת רואה את הנסתר? היא לא הבינה איך המרה השחורה הזאת נכנסה אל חייה.
החלק המפתיע בסיפור של ליאת היה שהתקשרו אליה ממספר מזוהה. שהיא הראתה לי את המספר הבנתי למה. יש סימן מסגיר מובהק. סיומת של 00 במספר אומר טלפון ציבורי. מוצג די ארכיאולוגי בעידן של סמארטפונים. איתרתי את המיקום הפיזי של הטלפון ברחוב הומה אדם בדרום תל אביב. "שמת לב שהיא מתקשרת ביום קבוע?" לא באמת שאלתי אלא יותר הראיתי. לא רק אותו יום בשבוע אלא גם כמעט אותה שעה. חובבנית.
ציידתי את ליאת במכשיר הקלטה לנייד שלה כדי לתעד את נסיון הסחיטה וביום המיועד בשבוע שאחרי התמקמתי לתצפית לעבר תא הטלפון. בשעה אחת בערך, אישה בשנות השישים לחייה, לבושה ברישול, יצאה מאחד הבניינים הסמוכים כששקיות זבל בידה. היא השליכה את האשפה וצעדה לתא הטלפון וחייגה. במקביל קיבלתי הודעת טקסט מליאת: "היא על הקו".
הן שוחחו כמה דקות. כשהגברת ניתקה, היא עלתה על קו אוטובוס ואני בעקבותיה. באחת השכונות הסמוכות היא ירדה, נכנסה לבניין מגורים ועלתה לאחת הקומות. חיכיתי בחוץ. כעבור עשרים דקות זיהיתי אותה באחד מהחלונות מנקה שם במרץ. אחרי מספר שעות היא יצאה ונסעה לכתובת ביפו. עכשיו היה לי את הפרטים שלה. אולי זה מספיק בשביל תלונה אבל זה לא מספיק כדי להבין.
המעקב אחריה נמשך למחרת. היא יצאה מוקדם לכתובת אחרת באזור, שוב ניקתה בית ואז בשעות הצהריים הלכה לטלפון ציבורי אחר וחייגה. בשלב הזה כבר ידעתי שיש לה טלפון נייד, לכן הערכתי שיש לה קורבן אחר. זה מאד ברור שהיא עוזרת בית, אבל החתיכה החסרה היא מאיפה היא מכירה את ליאת או מישהו אחר ? מהיכן המידע הדיסקרטי?
כשעדכנתי את ליאת בכתובות שביקרנו אחרי המנקה, היא זאת שפיצחה את זה "לא מאמינה. הכתובת הראשונה. זו איזה מיסטיקנית שהייתי אצלה בייעוץ לפני כמה חודשים".
עכשיו הכל התחבר. עוזרת הבית מנקה אצל אותה אחת, ומעריך שהציצה במסמכים והעתיקה שמות וטלפונים. של אנשים, שאולי פגיעים, ושביקשו עזרה רוחנית. ניצול מצוקה לטובת סחיטה כספית. הבנתי מהר שליאת היא לא היחידה.
ליאת עדיין בחרה לא לערב משטרה. אפשר לאמר שהיא ריחמה עליה אפילו שתמימה היא בטח לא. היא הסתפקה בלהסגיר אותה למיסטיקנית, וזאת התעמתה עם המנקה, והיא נשברה מיד. חובות כבדים שרובצים עליה גרמו לה לעשות את המעשים האלה. היא פוטרה ונשבעה להעלם, וליאת חשבה שזה עונש מספק עבורה. קשה להסכים איתה אבל לא הצלחתי לגרום לה לבחור אחרת.
הופתעתי לקבל מליאת שיחה כעבור שבוע בלבד. מסתבר שבאותו בוקר רועי נפרד ממנה עם איזה תירוץ קטנוני. הבעיה היא שזה גרם לה לחשוב כמה זה סמוך למה שקרה. אולי כן יש כח מאגי נגדה? סוג של קללה?
מדהים כמה בקלות אפשר לערער אנשים עם פחד לא מוסבר. ליאת נרגעה בסוף, אבל ליתר בטחון החלה להקפיד להיבדק קבוע לגילוי מוקדם של סרטן השד, על אף גילה הצעיר. שיהיה. ליתר בטחון.
התרעות פיקוד העורף