המקרה הציף מחדש את השאלה שמעסיקה רבים במצרים: איך תנינים מגיעים לתעלות מים שנמצאות מחוץ לאזור המחיה הטבעי שלהם, ומדוע הדיווחים האלה מתרבים? באתר "אל ערבייה" התייחסו לסוגיה שמטרידה את האזרחים.
שראקי הסביר כי יש אנשים שקונים תנינים קטנים כחיית מחמד או אפילו כצעצוע לילדים, אף שהמסחר בהם אינו חוקי. עם הזמן התנין גדל, קשה יותר להשתלט עליו, והוא הופך לסכנה ממשית. בשלב הזה, לדבריו, חלק מהבעלים בוחרים להיפטר ממנו ומשליכים אותו לתעלת ניקוז, לתעלת השקיה או לנהר סמוך, מחשש לאחריות או להסתבכות משפטית.
לדבריו, מדובר בהתנהלות שמסכנת את הציבור וגם פוגעת בחיות הבר, משום שתעלות המים האלה אינן סביבת חיים טבעית ומתאימה לתנינים. הוא הוסיף כי בעבר נרשמו גם מקרים שבהם תנינים הושלכו לים התיכון, אף שגם שם הם אינם יכולים לחיות באופן טבעי. לדבריו, הדבר מחזק את ההערכה שמקור התופעה הוא בהתנהגות אנושית, ולא בנדידה טבעית של תנינים.
שראקי ציין כי מרגע שתנין מושלך למים, הוא יכול להישאר שם זמן מה מבלי שאיש יבחין בו. לכן, לדבריו, לעיתים התנינים מתגלים רק זמן מסוים לאחר ששוחררו למים.
עוד הדגיש המומחה כי התנינים הנילוסיים חיים באופן טבעי רק באגם נאצר, ולא יכולים להגיע ממנו לנילוס או לתעלות במחוזות הצפוניים של מצרים. הסיבה לכך היא הסכר הגבוה באסואן ומערכת הטורבינות, שמונעים מעבר של תנינים ואף מעבר של דגים. לאחר הסכר ממשיכים המים לזרום באפיק הנילוס, לענפיו ולתעלות ההשקיה, אך מעבר של תנינים מאגם נאצר צפונה אינו אפשרי מבחינה מעשית.
לדבריו, התנינים הגדולים חיים באגם נאצר בלבד ואינם יכולים להגיע לאפיק הנילוס, בגלל הסכר הגבוה והטורבינות שחוסמים את דרכם צפונה. הוא הוסיף כי אם הדיווחים על תנינים בתעלות נכונים, ברוב המקרים מדובר ככל הנראה בתנינים קטנים, מה שמחזק את ההערכה שהם הוחזקו בידי אנשים שקנו אותם או סחרו בהם בניגוד לחוק.
עבד א-רחמן הוסיף כי חלק מהסוחרים או המחזיקים בתנינים עלולים להשליך אותם לתעלות כאשר הם כבר אינם יכולים לשלוט בהם או להחזיק בהם. עם זאת, הוא הדגיש כי תעלות השקיה וניקוז אינן סביבת חיים מתאימה לתנינים ואינן בית הגידול הטבעי שלהם.
התרעות פיקוד העורף