אמנון היה משוכנע שהוא לבד בעולם - ואז נפל במארב | סאם זיברט

מינה התעקשה שלא לבצע מעקב אחריו. היא חיפשה רק פתרונות טכנולוגיים מהסרטים: האזנה לסלולרי מרחוק, מעקב לווייני, ועוד רגע הייתה אומרת שהיא רוצה אחד שרואה ואינו נראה.

"הוא פשוט אדם שאי אפשר לעקוב אחריו", קבעה בנחרצות. כל ניסיון שלי להסביר לה כיצד מתנהלת חקירה אמיתית נתקל בחומה.

"אם אתה הולך להציע לי מעקב, חבל על הזמן של שנינו", התעקשה. "הוא חכם מדי בשביל החוקרים שלך".

ויתרתי על ההתעקשות, כי היא רק עצבנה אותה, אז זרקתי לה אמירה ניטרלית כלשהי, רק כדי שנוכל להיפגש ולדבר. הייתי חייב להבין מה הופך את בעלה לבלתי ניתן למעקב.

---

למחרת מינה כבר הייתה רגועה יותר. היא סיפרה על החיים המשותפים עם אמנון, על שלושת הילדים ועל הפעם הראשונה שבה המילה "גירושין" עלתה באוויר.

בוקר אחד התקשר אליה גבר זר, בעלה של המאהבת של אמנון. היו לו תמונות מפלילות והוא רצה להראות לה אותן. משם אמנון כבר נשבר והודה במה שנתפס, והשניים פנו לטיפול זוגי אינטנסיבי.

השנים היפות והשקטות שבאו לאחר מכן הוכיחו שהמאמץ השתלם, עד שסדק חדש הופיע.

זה קרה כשהיא מצאה בתא הכפפות שלו טופס שחרור מחדר המיון. היא הופתעה לגלות שאמנון הובהל לבית החולים בעקבות טביעה בים, או ליתר דיוק, כמעט טביעה. זה קרה ביום רגיל באמצע השבוע, על חשבון שעות העבודה.

המחשבה שהוא כמעט איבד את חייו ולא סיפר לה דבר החזירה אותה היישר לטראומה הישנה. משהו הביא אותו לים באמצע יום עבודה, והסיבה היחידה להסתיר את זה חייבת להיות נוכחות של אישה אחרת.

הפעם, כשעימתה אותו, אמנון לא התרגש. הוא טען שסתם קפץ לים כדי להתרענן ופשוט לא רצה להדאיג אותה.

מנקודה זו מינה החלה לרגל כמו פעם. מהר מאוד פענחה שהוא מוחק חלק מההודעות ומהשיחות הנכנסות והיוצאות. לכן, כשהוא הודיע שהוא שוב קופץ לערב בירה עם חברים כבשגרה, היא כבר לא קנתה את זה.

"אז למה לא לעקוב אחריו?", שאלתי.

שם הגיעה התפנית. מתברר שאמנון עבר תאונת דרכים קשה שנתיים קודם לכן והגיש תביעת פיצויים ענקית, שנדחתה על ידי חברת הביטוח. אמנון, בצדק מבחינתו, פיתח פרנויה קשה והיה משוכנע שחוקרי ביטוח יושבים לו על הזנב כמעט 24 שעות ביממה, כדי להחליש את סיכויי התביעה שלו.

"אתה צריך לראות איך הוא נוהג", תיארה מינה. "הוא מתצפת על הרחוב באופן קבוע, מחפש מכוניות זרות ועושה תמרונים ברחובות. למה שאתה תצליח במקום שבו אחרים נכשלו?".

לא הייתה לי תשובה בשלוף. היה היגיון רב בדבריה. עם זאת, מינה האמינה למה שהיא רואה ומכירה - להתנהגות שלו - והיה לה קשה להבין משהו שלא הכירה. במקרה שלנו, כיצד מתנהל מעקב.

החלטתי לעשות לאמנון מבחן קטן. חיכיתי לו בקצה הרחוב. כשרכבו חלף על פניי, נצמדתי אליו במרחק בטוח.

מינה צדקה. אמנון נהג כמו אדם במנוסה. הוא פנה מרחוב ביתו, נעצר בצד כדי לאפשר לכל טור המכוניות לעבור אותו, אחר כך המשיך, עצר שוב בפתאומיות ללא סיבה וביצע שתי פרסות רצופות - וכל זה עוד לפני שיצא מהשכונה. הוא חשד בכל עצם שזז.

ואז גם הבנתי שזאת תהיה נקודת התורפה שלו.

יום המעקב המיוחל הגיע. מינה התריעה על יציאתו מהבית, לאחר שאמנון הודיע לה שהוא יוצא לבירה. חבריי ואני לא חיכינו מחוץ לביתו. הזירה הייתה פנויה לחלוטין.

כל זה נועד לאפשר לו לבצע את כל התרגילים הרגילים שלו בשכונה, בדיוק כפי שקרה במבחן, עד שיירגע וישתכנע שהוא נקי ממעקב. כי אם יש דבר שאי אפשר להתמיד בו לאורך זמן, הרי זה לחשוד בכל דבר שזז.

לכן היה ברור לי שברגע שירגיש שהוא לבד, הוא ימשיך בשלווה אל היעד האמיתי שלו.

ההבדל ביני לבין חוקרי הביטוח היה מינה, שנתנה לי התראה מתי צריך להיות דרוך.

הצוות ואני כלל לא היינו בשכונה. הנחת עבודה נוספת הייתה שאם קיימת אישה אחרת, היא חייבת להיות מחוץ לעיר. עניין של סטטיסטיקה. במקרה שלנו, מחוץ לרמת השרון, ויש שני צירים עיקריים שבהם הוא חייב לחלוף כדי לצאת מהעיר.

בשעה עשר וחצי רכבו של אמנון חלף על פני המארב ביציאה מהעיר. הצטרפתי אליו בשקט. הוא נהג בנחת, כאילו הוא לבד בעולם.

אמנון נסע לאחת הכיכרות בתל אביב ואסף בחורה צעירה. הם המשיכו לפאב בנמל, ולא הייתה בעיה להיכנס אחריהם כדי לתעד במצלמה גינונים רומנטיים שלא הותירו מקום לספק.

שעתיים לאחר מכן כבר ליווינו אותם לדירתה, עד שהוא יצא משם ושב הביתה.

"איך לעזאזל עשיתם את זה?", שאלה מינה למחרת.

"לפעמים החוכמה היא לתת למישהו ליהנות מהספק. אמנון בזבז את כל האנרגיה והפחדים שלו על הרחובות הריקים של השכונה. בכביש המהיר הוא שוב היה בטוח שהוא ניצח את המערכת, ואז הצטרפנו".

עוד תיק נסגר, אבל הדילמה שוב נושמת: האם היא מסוגלת להתגרש, או שתבחר בעוד טיפול זוגי מעמיק?

ימים יגידו.