היא הוסיפה כי הרשתות החברתיות יצרו לחץ להפוך כמעט כל תחום בחיים למשהו שאפשר לשפר ולמקסם - וגם חיי המין לא נשארו מחוץ למגמה. הרצון להכיר טוב יותר את הגוף או להיות פרטנר קשוב יותר אינו בעייתי בפני עצמו, אך מרדף אחרי ביצוע מיני אידיאלי עלול לייצר יותר חרדה מאשר סיפוק.
לדבריה, גם פורנוגרפיה יכולה להיות חלק חיובי מחיי המין, לעורר השראה ולעזור לאנשים לחקור את הרצונות שלהם, אך חשוב לזכור שמדובר בתוכן מבוים ובביצוע - ולא בהכרח במודל לאינטימיות אמיתית.
הסקסולוגית הסומטית ומאמנת מערכות היחסים קימברלי אן התייחסה גם לתפקידן של תוכניות טלוויזיה בעיצוב תפיסות על מין. לדבריה, בהיעדר חינוך מיני מקיף, לא מעט אנשים לומדים על סקס מהתנסות אישית או ממה שהם רואים על המסך. היא הדגישה במיוחד את חשיבות השיח סביב גבולות והסכמה.
לדבריה, הסכמה אינה מסתכמת ב"כן" חד-פעמי, אלא נמשכת לאורך האינטראקציה וניתנת לשינוי בכל שלב. אם תוכניות טלוויזיה הופכות בפועל למקור מידע על יחסי מין ומערכות יחסים, היא טענה, עליהן לעסוק לא רק בדרמה ובמשיכה - אלא גם בגבולות ובהסכמה.
התרעות פיקוד העורף