לפי הרשויות במחוז מזנדראן שבצפון איראן, אכברי נהגה להיכנס למערכות נישואים זמניות עם גברים מבוגרים. מדובר ב"סיגה" - מסגרת נישואים המוכרת בחוק האיראני ונקבעת מראש לפרק זמן מוגדר, ולעיתים כוללת גם התחייבות כספית מצד הבעל.
בהמשך הודתה אכברי ברציחות רבות. מספר הקורבנות המדויק עדיין אינו ברור: היא הורשעה ב-11 מקרי רצח, אך הרשויות חושדות כי המספר עשוי להיות גבוה יותר. בדיווחים על חקירתה אף צוין כי היא עצמה לא ידעה לומר בוודאות כמה אנשים הרגה.
בית המשפט גזר עליה עשרה עונשי מוות במסגרת עקרון ה"קיסאס" - ענישה המבוססת על גמול, שבה משפחת הקורבן יכולה לדרוש את הוצאת הרוצח להורג. משפחתו של קורבן נוסף בחרה שלא לדרוש עונש מוות תמורת פיצוי כספי, המכונה "דייה". בנוסף הוטלו עליה עונשים בגין ניסיון רצח ורכושה הוחרם.
הפרשה, שכבר זכתה לכינוי "האלמנה השחורה", עוררה סערה באיראן - לא רק בגלל מספר הקורבנות, אלא גם בשל העובדה שהרציחות הצליחו להישאר מתחת לרדאר במשך שנים ארוכות, עד שמותו של הבעל האחרון גרם למשפחה אחת להתחיל לשאול שאלות.
התרעות פיקוד העורף