אין שעה קבועה לסיום היום שלו וזה נטו דורש המתנה. מדי פעם שלחתי את החוקר שאיתי לעשות סיבוב ברגל כדי לבדוק את חלונות המשרד. האורות עדיין דלוקים. עד שבאחת הפעמים הוא דיווח על כיבוי אורות ונדרכנו מיד. זו הפעם הראשונה שאני עוקב אחרי ראובן ועכשיו נראה עד כמה הוא זהיר וחשדן כמו שאשתו תיארה.
לא יכולתי שלא לשאול את עצמי למה בדיוק היא צריכה אותי. אם לא טוב להם, טבעי שיתגרשו. ונעמה אכן חשבה בדיוק כמוני. למעשה, הם כבר בתוך הליך גירושין מתקדם ורגע לפני הסכם סופי.
ככל שהסוף התקרב, כך ראובן נהג להיעלם ללילה או שניים מהבית. "אני ישן אצל אחי", אמר לה, אבל נעמה הייתה בטוחה שהוא משקר. "אתה לא חייב להסתיר את המאהבת שלך", אמרה לו מתוך הגיון פשוט שאין בזה שום דבר שיפגע בו משפטית. ובכל זאת, ראובן דבק בגרסה שלו. הסקרנות שבה רצתה לפענח מה הסוד.
המכונית של ראובן הגיחה מהחניון במשרד. הוא נסע די מהר, ומדי פעם האט, כמו אלה שמשחקים בנייד תוך כדי נהיגה. ראובן דהר דרומה ועצר ברמזור אדום אחרי שעלה במחלף יבנה. זה אחד הרגעים שאפשר לבחון אותו. נעמדתי סמוך אליו ברמזור, והחוקר השני מאחוריו. מבלי להסתכל ישירות לרכב שלו, הרגשתי את המבט החשדני שלו. זאת גם הסיבה שברמזור לאחר מכן אפשרתי לו לפנות שמאלה בלעדיי, ואני המשכתי ישר.
החוקר השני נסע בעקבותיו, אלא שאז ראובן פנה לרחוב צר, וביצע פניית פרסה אגרסיבית כדי לחזור לכביש הקודם. לפעמים גם קצת מזל הוא חשוב, כי החוקר השני נאלץ להמשיך בכביש הצר, ואני זה שקיבלתי את פניו של ראובן שוב. עתה היה ברור מעל כל ספק שהאיש מבועת ממעקב וכל אלו הן בדיקות מעקב קלאסיות.
קשה להבין את הלך המחשבות של נעקב, ועד כמה הוא שם לב שעוקבים אחריו או לא. אלא שאם הוא באמת הרגיש בנו, זה בטח לא יהיה חכם להמשיך לתצפת על הרכב שלו. אני והחוקר נסענו משם. מיקמתי תצפית חדשה ביציאה מהשכונה. רבע שעה מאוחר יותר ראובן חלף על פנינו עם הרכב. אם אני זה שהובלתי את המעקב עד כה, זה היה הזמן לתת את המושכות לחוקר השני. שהוא יהיה בפרונט כי בהחלט קיימת אפשרות שהוא זוכר את הרכב שלי.
ראובן חזר לעיר יבנה. זה נתן לי להבין שהוא יותר מחושד, ויחד עם זאת, אם הוא בחר לחזור לכאן הוא לא בטוח שהוא נחשף. הביקור אצל אחיו הוא סיפור כיסוי בלבד.
כשהוא נעצר באחד הרחובות, זרקתי את הרכב בצד, והתקדמתי קדימה במהירות לעבר הרכב שלו. אולי הוא "שרף" את הרכב, אבל אין סיכוי שהוא יזהה אותי. הספקתי לראות אותו נכנס לבנין מגורים, ובתוך חדר המדרגות הוא טיפס לקומה שניה. לא ראיתי אותו, אבל בהחלט שמעתי אותו היטב מהקומה שמתחתיו.
"מצטער על האיחור", אמר ראובן אחר שדפק על אחת הדלתות. "נראה לי שאשתי חושדת". "איזה שטויות", ענה קול בס עמוק. "כל שבוע אתה אומר את זה". הסטתי מעט את הגוף כדי להספיק לראות את השניים מחובקים ונכנסים פנימה.
נעמה קיבלה תשובה שלא התכוננה אליה, ומסיבה כלשהיא היא עשתה לה סדר. זה הסביר לה התנהגויות מהעבר, את האפתיה בבית, ואפילו את הוויתור על רכוש ולו רק כדי שישמור על חופש הבחירה שלו בעולם המצ'ואיסטי שהוא עובד בו. נעמה לא עשתה שום שימוש במידע הזה. היא רק רצתה לדעת כדי להבין. היא חתמה על ההסכם וכיבדה את הסוד. גם כשגיליתי שאותו אחד הוא חבר ותיק מהעבודה.
התרעות פיקוד העורף