כמה שבועות לאחר תחילת הסמסטר שאל אחד הסטודנטים מה יקרה אם מישהו לא ימלא את כללי העיצוב במדויק. המרצה הבהיר שמי שיפעל בדיוק לפי ההוראות יקבל את מלוא הנקודות על הפורמט. הסטודנט החליט לבדוק עד כמה המילה "בדיוק" באמת מחייבת.
הוא עבר על ההנחיות שורה אחר שורה וגילה כמה חורים קטנים. כך למשל, נכתב שכותרת העבודה חייבת להיות ממורכזת - אבל לא נקבע מה יהיה כתוב בה או באיזה גודל היא תופיע. בהוראה אחרת נקבע ששמו של הסטודנט צריך להופיע בכותרת העליונה של העמוד, אך לא צוין כמה פעמים.
בעבודה הבאה הוא החליט לנצל את ההזדמנות. הכותרת הייתה פשוט "Essay" ("חיבור"), ממורכזת ובגופן ענק. בכותרת העליונה הוא הכניס את שמו לא פחות מ-11 פעמים. הוא גם הקפיד להוסיף מספר עמוד לכל עמוד במסמך, כולל עמוד מקורות ריק לחלוטין שעליו הופיע למעשה רק המספר שבע. מבחינתו, כל סעיף בהנחיות מולא במלואו.
המרצה חשב אחרת. כשהעבודה הוחזרה, הסטודנט גילה שנוכו לו נקודות בגלל מראה "לא מקצועי". בשיעור הבא הוא ביקש מהמרצה להצביע בפני הכיתה על הסעיף המדויק שאותו הפר.
אלא שהמרצה לא הצליח למצוא אחד כזה. הסטודנט אף הזכיר לו את ההבטחה שנתן בתחילת הסמסטר: מי שימלא את ההוראות כלשונן יקבל את מלוא הנקודות על הפורמט. בסופו של דבר, המרצה החזיר לו את הנקודות. אבל לסיפור היה מחיר עבור שאר הסטודנטים: כבר לקראת העבודה הבאה הוראות הפורמט הורחבו משמעותית, וכל הפרצות שבהן השתמש הסטודנט נסגרו אחת-אחת.
התגובות ברשת נחלקו. חלק מהמגיבים התלהבו מהתרגיל וטענו שאם מרצה דורש ציות מוחלט לכללים שלו, עליו גם לנסח אותם היטב. אחרים דווקא צידדו במרצה וטענו שמדובר בדרישות פורמט מקובלות ושאת האנרגיה היה עדיף להשקיע בעבודה עצמה. כך או כך, הסטודנט השיג את מבוקשו: הוא קיבל את הנקודות בחזרה - והוכיח שלפעמים הדרך הטובה ביותר להילחם בכללים נוקשים היא פשוט לציית להם קצת יותר מדי.
התרעות פיקוד העורף