המחקר, שפורסם בכתב העת המדעי Frontiers in Psychology, בחן את המבנה החזותי של חוויות סף מוות, ובפרט את הקשר בין צורת המרחב שהמשתתפים זכרו לבין הצבעים שתיארו. לשם כך התבקשו המשתתפים לשחזר את החוויות באמצעות ציורים וצורות גיאומטריות.
המנהרה החשוכה והעולם הצבעוני
הממצאים העלו כי מתוך 28 מרחבים דמויי מנהרה שתוארו במחקר, 22 היו נטולי צבעים מובחנים, כלומר בגוונים של שחור, לבן ואפור. לעומת זאת, מתוך 31 מרחבים רחבים ומעוגלים, 27 תוארו כצבעוניים. חלק מהמשתתפים סיפרו על מנהרות חשוכות שהלכו והתבהרו, בעוד אחרים תיארו מרחבים פתוחים בגוונים עזים, ולעיתים אף צבעים שהתקשו להגדיר במילים.
החוקרים מציעים כי ייתכן שהתופעה קשורה לאופן שבו המוח ומערכת הראייה פועלים במצבים קיצוניים. בין ההסברים האפשריים נמצאים שינויים באספקת החמצן למוח ולרשתית, שעשויים להשפיע על שדה הראייה ועל תפיסת הצבעים.
עם זאת, יש הסתייגות חשובה: המחקר מבוסס על זיכרונות המשתתפים, שחלקם חוו את האירועים שנים רבות קודם לכן. הוא אינו מוכיח מה מתרחש ברגע המוות, ובוודאי שאינו מספק ראיה לקיומם של חיים לאחר המוות.
ובכל זאת, הממצאים מעלים שאלה מסקרנת: האם המנהרה והאור שמתארים אנשים שונים ברחבי העולם משקפים מנגנון משותף של המוח האנושי? לעת עתה, התשובה עדיין אינה ידועה.
התרעות פיקוד העורף