ההודעה המצרית כי החליטה להצטרף לתביעה שהגישה דרא"פ נגד ישראל בבית הדין לצדק בהאג מהווה עליית מדרגה נוספת במתיחות המאפיינת את מערכת היחסים הבילטראלית בין המדינות בחודשים האחרונים. יוזכר כי גם ירדן הביעה כבר לפני מספר חודשים תמיכה בתביעה הדרום אפריקאית, באופן שיש בו כדי להמחיש את מערכת היחסים המורכבת והרגישה בין ישראל למדינות השלום בעת הנוכחית.
עם זאת, מצרים, כמו ירדן, נמנעת מלנקוט צעדים העלולים לפגוע מהותית בהסכם השלום, וגם היא רואה בשימורו חשיבות רבה עבורה. נראה כי בראיית מצרים המשך המלחמה בעזה, ובעיקר האפשרות למבצע צבאי רחב ברפיח, טומנים בחובם קשת רחבה של איומים ואתגרים.
מדובר, בראש ובראשונה, בחשש מהסלמה ומהחרפת המצוקות ההומניטאריות ברצועה. זאת, לצד פגיעה במאמצים שמצרים מובילה בניסיון לגבש עסקה חדשה להחזרת החטופים והחטופות. התפתחויות אלו טומנות בחובן סכנה להגברת הביקורת הפנימית על המשטר וללחצים לקלוט מאות אלפי עזתים.
יוזכר, כי בראשית המלחמה עלו בארץ רעיונות כי מצרים תקלוט עזתים, וגורמי משטר מצרי שללו זאת על הסף והבהירו בנחרצות, כי מדובר בקו אדום ובסכנה לביטחון הלאומי של מצרים. ניתן לראות את מורת הרוח המצרית מהפעילות ברפיח וההשתלטות על המעבר מהדיווחים כי היא מסרבת בימים האחרונים לתאם עם ישראל את כניסת משאיות הסיוע לאזור.
הסכם השלום עם מצרים הוא אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר שיש למדינת ישראל ויש לו משמעויות אזוריות וביטחוניות רבות. על כן, ישראל צריכה להימנע ממהלכים העלולים להעיב על הקשרים ושיתופי הפעולה החשובים בין המדינות.
מעשית, מומלץ לישראל להתחשב בפעילות שלה במרחב רפיח ובציר פילדלפי ברגישויות של מצרים. זאת, בין היתר, מתוך הבנה שטיפול תשתיתי וארוך טווח במניעת המשך תופעת ההברחות מחייב שיתוף פעולה מלא עם מצרים, שגם עבורה למיטוט שלטון החמאס יש יתרונות אסטרטגיים רבים.
התרעות פיקוד העורף